Tell Me That You Love Me

leave you

ביום למחרת התנהלתי כמו זומבית הרגשתי שאני הולכת אך בכל זאת נשארת נטועה במקום, נושמת אך שום אויר לא נכנס הכל חנוק הבכי מטפס בגרון ומעיק עליי דורש שאתייחס אליו... לא ראיתי את ליאם בשום מקום אולי כי התחמקתי ממנו והוא ממני רוני הרגישה שעובר עליי משהו אך לא לחצה עליי לספר הרגשתי אסירת תודה
בסוף היום נכנסתי למכונית שלי ופתאום ליאם פותח את הדלת ומתיישב במושב שלצידי ומביט בי במבט קר ובנתיים הלב שלי נקרע מבפנים
"את ואני הולכת להיות לנו שיחה ארוכה והפעם את לא תוכלי להתחמק"
הוא הורה לי לאן לנסוע הגענו ליער הוא אמר לי לצאת והתחלנו ללכת הוא מוביל ואני אחריו עם ברכיים רועדות. החלטתי שהגיע הזמן שלי להיות אמיצה להגיד לו מה אני מרגישה לסיים את העניין ולהמשיך הלאה בחיים אבל ידעתי שכשמדובר בליאם הכל שונה לפתע הגענו לאגם יפהייפה ישבנו שם
"אתה לוקח לפה את כל הבחורות שלך?" פתחתי את פי ולא האמנתי שבאמת אמרתי את זה
"אף אחד לא מכיר את המקום הזה אני נוהג לבוא לפה כשאני עצבני או עצוב את הראשונה שהבאתי לפה"
"למה? למה דווקא אני?"
במשך כמה רגעים הוא לא ענה הוא הסתכל לעבר המים עד שכבר החלטתי לקום אבל הוא הושיב אותי חזרה ודיבר
"אני אף פעם לא הייתי מהבנים האלה שיש להם בחורה אחת אני גם לא מאמין באהבה לא אחרי מה שקרה עם ההורים שלי אבל כשאת באת פתאום הלב שלי פועם בחוזקה כשהוא לידך וכשאת לא לידי אני משתגע אז בהתחלה החלטתי לנסות להרחיק אותך ממני כי חשבתי שזה יעזור  אבל זה לא עזר וכשבאת למסיבה אתמול והיית עם בגד ים קינאתי בכל הבחורים שראו אותך ורציתי להיות הבחור היחיד שרואה אותך ככה ואז הבנתי שלא משנה כמה אני אתרחק ממך הלב שלי ימשיך לרצות אותך"
לא יכולתי להשיב לו הייתי בשוק הדמעות החלו לרדת מעניי הוא בא לנגב אותם עם ידו אך הרחקתי אותה
"אני... לא ...מרגישה אותו... דבר אני חייבת ללכת יום טוב"
הלכתי לא הסתכלתי לאחור כעסתי על עצמי שלא אמרתי לו שגם אני אוהבת אותו אבל אני לא יכולה להרגיש את האהבה כי אני פחדנית כי כבר נכוותי
אני הולכת ושומעת אותו צורח כועס זורק אבנים למים ומקלל
ואני, אני נסעתי עם דמעות בעניים וכועסת על עצמי  שתמיד הייתי כזאת פחדנית...