Tell Me That You Love Me

can i?

"אני מוכרח להודות מצאת לעצמך חתיכת בחור ילדה" אני ואיידן יושבים בחצר האחורית של הבית ספר ומדברים ראשי מונח על רגליו והוא משחק בשערי
"אני יודעת נכון?! הוא משהו"
הרמתי את מבטי לעברו מסתכלת בפניו משהו לא ברור עבר בעיניו לפני שהמשיך לדבר
"אז תגידי אממ זה הבחור שפגע בך?"
מאז שהפכנו לחברים הנשיקה שחלקנו ביחד בנשף הפכה לבדיחה פרטית בנינו שנינו החלטנו לשים את זה מאחורינו ולהתמקד בחברות שלנו.
"אממ כן אבל אני סלחתי לו הכל בסדר ביננו"
"בטח, אוקיי" הוא אמר בציניות
הרמתי את ראשי מרגליו מתיישבת מולו
"מה זה אמור להביע?"
"כלום"
"איידן אני מכירה אותך אם יש לך משהו להגיד תגיד אותו"
הוא הסתכל לי בעניים בא לדבר ומפסיק ושוב פותח את פיו
"אני רק רוצה שיהיה לך טוב. מגיע לך מישהו מושלם בדיוק כמוך"
נדהמתי ממילותיו לא יודעת מה לומר
"הוא מושלם בגלל זה אני סולחת לו. בוא נעביר נושא" לא רציתי להתווכח איתו הוא חשוב לי אני צריכה אותו בחיים שלי רוני ואני די התרחקנו מאז שהיא יוצאת עם דניאל אבל היא עדיין חברה שלי פשוט לא כמו שהיא הייתה פעם וזה בסדר אני בסדר עם זה.
"טוב אז על מה נדבר?" הוא שאל מעיר אותי ממחשבותיי
"אממ מה דעתך על מישל?"
"מישל מהכיתה השניה?"
"כן מישל הזאת"
"נחמדה"
"ו...."
"ואני לא מתכוון לצאת איתה"
זאת הבחורה השמינית שאני מציעה שהוא דוחה
"למה אתה לא רוצה לנסות אפילו?"
"קייט תניחי לי" אז הנחתי לו
"אני חושבת שלא יזיק לשנינו שתיה"
כמעט כל שבוע אני והוא יוצאים לבר ושותים זה משכיח ממני את כל הקושי שאני עוברת- ליאם לא נמצא, אבא שלי בבית חולים לא מרגיש טוב, אני פשוט רוצה גם אם זה לכמה רגעים לשכוח את כל מה שאני עוברת.
"אוקיי היום ב9?"
"אוקיי נדבר"
***********
הבר מלא באנשים אני ואיידן מפלסים את דרכנו לדוכן המשקאות לקחת משקה חזק
"ויסקי בבקשה שתי כוסות"
הברמן מגיש לנו את השתיה
"תודה"
אחרי שלוש או ארבע כוסות מי סופר?! הלכנו לרחבת הריקודים לרקוד פתאום איידן מצמיד את שפתיו אליי מחכה לאישור שמגיע מיד אחרי.
התנשקנו עד שאני מבינה שאלה לא השפתיים של ליאם שצמודות אליי אלא של איידן אני מתנתקת מהנשיקה מסתכלת על איידן בעניים פרועות ופותחת בריצה יוצאת מהבר מרימה את ידי למונית איידן עומד בכניסה לבר מתנדנד לכיוני כנראה שהוא שתה יותר ממני.
"חכי קייט... ז..א.ת הייתה טעות"
אבל אני לא מחכה נכנסתי למונית מוסרת את הכתובת שלי היה לי להקיא אבל הנהג צעק עליי שאם אני מקיאה אני ישלם לו למושבים חדשים. אז התאפקתי הגענו לבית מיהרתי לצאת מקיאה את כל מה ששתיתי
"את בסדר ילדה? תשמעי אין לי את כל הזמן שבעולם אז אפשר את הכסף שמגיע לי?"
אני דוחפת לידו שטר של מאה
"תשמור את העודף"
אני מתחילה ללכת לעבר הבית שומעת אותו ממלמל משהו על כך שהנוער של היום זה בושה למדינה ועוד כל מיני שטויות
המשכתי ללכת לא מעוניינת לשמוע עוד מהבולשיט שהוא מוציא מהפה שלו.
עשיתי מקלחת החלפתי לחולצה קצרה ומכנסונים לקחתי כדור נגד כאבי הראש שהתחילו לחגוג אצלי
שכבתי במיטה נופלת לשינה
קמתי בשעה אחת עשרה מבינה שאין לי כל קטע ללכת ללימודים לקחתי את המחשב נייד וירדתי ללמטה יושבת בשולחן של המטבח עם כוס שוקו מדפדפת בפייסבוק
החלטתי להתקשר לליאם דרך הסקייפ התגעגעתי אליו רציתי לדעת שהוא עדיין שלי למרות שזה טיפשי בהתחשב שהוא לא יודע כלום על אתמול.
הוא ענה אחרי שני צילצולים
"היי יפה, קרה משהו?" הוא שאל עם מבט מודאג בעיניו יכולתי לדעת גם מבלי להיות לידו שהוא עייף
"לא כלום פשוט התגעגעתי אליך"
"גם אני אליך אבל יש לי חדשות טובות עוד שבועיים אני חוזר מהצבא לחופש של שבוע"
נפלא חשבתי לעצמי אני אצטרך לשרוד עוד שבועיים
"את בטוחה שהכל בסדר?"
לא יכולתי להסתכל בעיניו אחרי מה שקרה אתמול
"כן אני צריכה ללכת עכשיו"
"רגע את לא אמורה להיות בבית הספר?"
שיט, הייתי צריכה לדעת שהוא יעלה על זה.
"יש לנו חופש היום"
"טוב אני אוהב אותך יפה שלי"
"אמממ להתראות עוד שבועיים" נתקתי למה לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו אני לא יודעת.
****
הלכתי לכיון הלוקרים כשלפתע יד עצרה אותי נמשכתי לתוך כיתה ריקה וחשוכה הסתובבתי רואה את איידן
"בואי נשכח ממה שהיה אתמול זאת הייתה בסהכ טעות"
"אוקיי" מה כבר יכולתי לומר?!
"אז אנחנו בסדר?" הוא שאל פחד השתקף בעיניו
"ברור" התחבקנו יוצאים מהכיתה
"אז אני מניח שאני לא צריך לשאול למה לא באת אתמול"
"אפשר לומר"
חייכתי לעברו שמחה שהכל ביננו טוב
"לא פספסת הרבה סתם עוד יום משעמם"
"אני כל כך ברת מזל מה יש לומר בורכתי בהרבה מזל" קרצתי אליו
"את כזאת שחצנית"
"היי אני לא שחצנית. אני פשוט אומרת את האמת"
"כן טוב בטח ואני משקר"
"את זה אני לא אמרתי למרות שאתה צודק אתה חתיכת שקרן"
הוא הרים אותי לא נותן לי לרדת ולוקח אותי לכיתה
"איידן תוריד אותי"
"מה מילת הקסם?"
"שקרן"
הוא מדגדג אותי מחזק את האחיזה
"נסי שנית"
"בבקשה"
הוא הוריד אותי
"למה לא אמרת קודם?"
"אני שונאת אותך"
"שנינו יודעים שאת מתה עליי ילדה אז שוש"
התחלנו לצחוק לא הצלחנו להפסיק עד שהמורה נכנסה
"תלמידים שבו במקומות קייט נחמד שהחלטת להראות את פנייך"
התיישבתי ליד איידן וכשהמורה הסתובבה ללוח הוצאתי לה לשון
איידן רכן לאוזני ולחש לי כדי שהמורה לא תשמע
"ואת אומרת שאת לא ילדה" הוא צחק עליי
השיעור עבר תודה לאל מיהרתי לצאת מחכה לאיידן ליד הכניסה כדי שנלך ביחד לכיתת מעבדה
"אז זה היה שיעור מעניין ביותר"
"תזכיר לי על מה הוא דיבר?"
"בחייך קייט לא הקשבת?"
"מצטערת הייתי עסוקה בלכעוס עליך ועל המורה"
"טוב אני שונא להודות בזה אבל שוב לא פספסת כלום"
"אמרתי לך שאני ברת מזל"
בשעתיים הבאות ניתחנו צפרדע אני לא רוצה להרחיב בנושא כמו שאתם מבינים זה היה דוחה מה אנחנו וטרינרים?!
אחרי זה סוף סוף הלכנו הביתה
אני ואיידן הלכנו לפיצריה לאכול ומשם הוא בא אליי הביתה לעשות עבודה שהיינו צריכים להגיש אבא שלי חזר הביתה ככה שהכל היה טוב אבל משהו היה חסר יותר נכון מישהו ליאם היה חסר
לראות את אבא שלי גרם לי להתגעגע לליאם הוא ואבא שלי ממש קרובים אבא שלי ממש אוהב אותו.
אבל זה בסהכ עוד שבועיים לחכות ואז הוא חוזר לשבוע אבל לפחות הוא חוזר נשאר לנו רק עוד חצי שנה לעבור ואני מסיימת י"ב והוא צבא (תזרמו איתי זה לא כמו בארץ שזה שלוש שנים☺)
ואז נעשה את כל מה שחלמנו נטוס, נלמד ביחד באוניברסיטה, ניהיה שוב ביחד בלי שום דבר שיפריד ביננו.