נכנסנו למסעדה האהובה עלי והתיישבנו במקומות שסידרו לנו כנראה שאמא שלי כבר הזמינה מקומות לפני
"מה תרצו להזמין?" שאל המלצר
"אני אשמח להמבורגר עם ציפס" עניתי אחרי שכולם הזמינו. אחח המנה הקבועה שלי.
אחרי רבע שעה המלצר הגיע עם האוכל
"לפני שנתחיל לאכול, אני רוצה להרים כוסית לכבוד דניאל" אמר אבי ואני חייכתי לאור מילותיו אחרי שהרמנו את הכוסית התחלנו לאכול.
וואי וואי אני כל רעבה מכל הלחץ שעברתי שכחתי לאכול ארוחת צהריים. טרפתי את האוכל.
"אז אמא מתי אתם חוזרים?" שאלתי
"לצערי אני הולכים מחר" ענתה והשפילה את מבטה היא יודעת שאני שונאת שהם לא בבית.
"אה" עניתי ולגמתי מהמים
"אבל חמודה זה לא חשוב עכשיו" אמרה וחייכה אלי חיוך מנחם יודעת שזה לא ניחם בכלל. אבל מה לעשות ככה המשפחה שלי ואני כבר התרגלתי למצב. אחרי שאכלנו חזרנו הביתה השעה הייתה כבר מאוחרת החלפתי לפיגמה ושקעתי לשינה טובה.
~~~~~
קמתי בבוקר למחרת בלי שעון מעורר בלי הלחצים של לא לאחר לבית ספר קמתי פשוט בשעה שלי או איך אני אומרת יקיצה טבעית חח בדקתי מה שלום הטלפון שלי וראיתי שקיבלתי הודעה מסופי:
סופי: היי, מה קורה
אני: הכל טוב רצית משהו?
סופי היא לא מהסוג של ההודעות כשהיא צריכה משהו היא ישר כותבת הודעה
סופי: כן חח ידיד טוב שלי עושה מסיבה גדולה בביתו והוא הזמין אותנו
אני: דיברת כבר עם הבנות?
סופי: כן והן הסכימו רק צריך את ההודעה שלך
אני: אוקיי
ומשם כבר לא ענתה לי
אוקיי אז יש לי מסיבה בערב
מה לובשים למסיבות?
אני ממש לא טיפוס של מסיבות וכל זה אני גם בחיים לא שתיתי אני אומרת שכדי להנות לא חייב לשתות אפשר להנות אפילו יותר בלי שתייה.
ירדתי למטה מכינה לי ארוחת בוקר והתיישבתי מול הטלוויזיה מזפזפת לי מחפשת משהו לראות.
'ככה מתחילים את החופש' חשבתי לעצמי אני והזמן שלי לבסוף מצאתי איזה משהו לראות.
"בוקר טוב" שמעתי את איתן יורד במדרגות ואחריו לילי
"לילי מתי הגעת" אמרתי והסתכלתי על השעון
"אתמול בלילה כבר היית בחלום השביעי כשהגעתי" אמרה וציחקקתי
"אז שמעתי שהלך לך טוב אתמוך בערב" אמרה
"כן היה מושלם" אמרתי בחיוך נזכרת באתמול
"מצטערת שלא הגעתי היה לי מפגש חשוב עם המשפחה" אמרה
"אין בעיה תמיד יש פעם הבאה" אמרתי וחזרתי לצפות בתכנית.
~~~~
"ביי אנחנו הולכים" אמר איתן לאחר כשעה ונשק לראשי
"ביי" נופפתי לשלום והם סגרו את הדלת.
עליתי לחדרי להתחיל להתארגן להיום בערב זה עוד שעה וחצי וכמו שאני מכירה את עצמי יקח לי שעה לבחור בגדים.
נכנסתי מהר להתקלח ויצאתי עם המגבת עטופה סביבי
'מה נלבש' מילמלתי לעצמי כמה פעמים
הוצאתי שמלה ומדדתי
לעע זה נראה כמו השקעתי יותר מידיי
אחר כך הוצאתי חולצה עם גינס סקיני
עדיין לא, נראה כאילו אני הולכת לבית ספר
לבסוף לאחר הרבה מאוד התלבטויות מצאתי את זה לבשתי שורט שחור וגבוהה שהבליט את רגליי עם גופיה לבנה מעל גקט גינס ומגפיים קצרות השפרצתי כמה שפריצים של הבושם האהוב עלי סידרתי את שערי החלק לבייביליס והתאפרתי עדין לקחתי את הטלפון מפתחות וארנק וירדתי למטה הבטתי בשעון וכמו שחשבתי לקח לי שעה וחצי להתארגן כעבור עשר דקות שמעתי צפצוף יצאתי נועלת את דלת הבית ונכנסת למכונית.
~~~~~~~
היי ראיתי שעלו לי טיפה הקוראות אז רציתי להגיד תודה רבהה על ההצבעות והתגובות
וגם לשאול שאלה אתן מעדיפות פרקים באורך הזה או יותר ארוך?
אז שוב תודה ותצביעו ותגיבו ואם אתן אהבתן את הסיפור בבקשה תמליצו עליו שיעלו לי טיפה הקוראים
YOU ARE READING
הרגע ששינה את הכל
Romanceדניאל, ילדה מחוננת תלמידה טובה ונוסף לזה צ'לנית מקצועית בתזמורת. אדם, גולש שלא חושב על מעשיו מבלה כל היום במסיבות ומועדונים. אבל בכל רגע, פעם ופעם שהם נפגשים עולמם משתנה. האם הם יתנו לקשיים, לשוני ולהבדל ביניהם לפריד בדרכם?
