זה עכשיו זה קורה.
אני עולה לבמה בפעם הראשונה.
אני כל כל כך לחוצה. אלוהים.
שמתי את השמלה עם הנעלי עקב החדשות שקניתי ונראתי כל כך בוגרת בהן סידרתי את השיער מזלי שרז הביאה איתה בייבליס ושמתי איפור קליל אבל שברתי אותו עם אודם אדום.
"אני מזמין את התזמורת של מיאמי" אמר מנהל התזמורת. וכולנו עלינו לבמה וכיוונו את הכלים. הסתכלתי על הקהל וראיתי אלפי עיניים בוחנות אותנו.
אני לא מאמינה עברתי כל כך הרבה כדי להגיע לפה ועכשיו זה קורה. הסתכלתי לשורה שבה אח שלי אמור לשבת וראיתי אותו עם חברותי מחייכים לעברי ועושים חייכתי לעברם בחזרה וראיתי לצידם גם את ההורים שלי
אני לא מאמינה.
הם הפתיעו אותי.
כל כך רציתי שהם יבואו לשמוע אותי בפעם הראשונה אחרי שעבדתי על זה 12 שנים אבל הם אמרו לי שיש להם באותו יום פגישה חשובה. חיוכי גדל אפילו יותר כשראיתי אותם.
"הם הולכים לנגן כמה סימפוניות של בטהובן" אמר המנהל ואז היה דממה באולם. המנצח נכנס וסימן לנו עם ידו מתי להתחיל התחלנו לנגן את הסימפוניה החמישית כל הצלילים השתלבו ביחד כמו בחזרה אפילו יותר יפה שמעו את ההתרגשות של כולם וכל אחד עשה את ההכי טוב שלו כדי שיצא הכי יפה שאפשר וצלחנו. ישבתי בשורה הראשונה כך שמידי פעם העפתי מבט אל הקהל שפשוט ישב מרותק.
ניסיתי כמה שנים להתקבל לתזמורות אבל בכל פעם אותה תשובה
לא.
זה היה פעם בגלל שהיו להם מספיק נגנים מהסוג שלי שמנגנים על הצלו או שפעם הייתי קטנה מידיי והיה גם פעם שמרוב התרגשות טעיתי בכל התווים זה היה נורא אבל לבחינות לתזמורת התאמנתי כל כך קשה זה היה החלום שלי לנגן פה ובאוניברסיטה ללכת ללמוד באוניברסיטת ג'וליארד שבניו-יורק. אבל אין סיכוי שאני אתקבל לשם רק הטובים ביותר מתקבלים לשם.
בסוף הקונצרט מחאו לנו כפיים ממש חזק ואפילו עמדו. אנחנו העברנו חיוכים אחד לשני המבשרים
עשינו את זה.
היינו כל כך לחוצים לפני שהתחלנו להרגיע אחד את השני.
המנהל עלה לבמה והביא לכל אחד מאיתנו ורד. ירדנו מבמה אחרי כל הברכות
"אני לא מאמינה זה היה מושלם" צעקה לעברי ניצן ילדה מהתזמורת המנגנת על חצוצרה
"כל כך" אמרתי וחיבקתי אותה תוך כדי שאנחנו מסתובבות
"נגנים כל הכבוד הייתם מעולים" ירד אלינו המורה למוזיקה זה שלימד אותנו את כל היצירות.
"אחותי שיחקת אותה" שמעתי קול מאחורי
"איתן!" אמרתי והתחלתי בסבב חיבוקים בין כולם
"אמא, אבא" צרחתי וקפצתי עליהם בחיבוק דוב ענק
"ילדה שלנו היית מדהימה" אבא שלי אמר ושיפשפה את ידה בראשי
"כל כך התרגשתי לראות אותך" המשיכה אותו אמי ואבי הנהן
"אמא אפילו הזילה כמה דמעות" אמר ואני ציחחקתי
"איזה כיף שהגעתן" פניתי ליולי סופי ואמה
"הכל בשבילך היית מהממת" קפצה סופי
"לא האמנתי לראות אותך ככה שם" חיבקה אותי יולי
"דניאל היינו תותחיות" שמעתי קול קורא מאחורי
"רזז" הסתובבתי וחיבקתי אותה מהתזמורת התחברתי אליה כל כך מהר
"תכירי את המשפחה שלי" אמרה והצביעה לכיוון משפחתה
ושם ראיתי אותו.
"תכירי את באת'ני אמי, אלכס אבי ו.."
"אדם" אמרתי במרומה
"א..אחי" הסתכלה עלי במבט מבולבל
"הו היי דניאל ידעתי שאת מוכרת לי" אמר
"מה לעזאעזל קורה פה? מי אתה?" שאל איתן
"אחר כך" השתיקה אותו אמה היחידה שהבינה מה הולך פה ונראתה מאוד מרוצה מהסיפור.
ניערתי את ראשי ומילמלתי משהו כמו 'כן היי'
ההורים שלי התחברו מהר מאוד להורים של רז איתן דיבר עם הבנות
"פעם שלישית גלידה" איתן אמר לי וקרץ.
ומשם התפצלו דרכינו
"אנחנו הולכים למסעדה לחגוג" אמרה אמי תוך כדי הליכה. ואני שוב נפלתי במחשבות עליו.
~~~~~~~~~
היי מקווה שאהבתן :)
בבקשה תצביעו ותגיבו!!
YOU ARE READING
הרגע ששינה את הכל
Romanceדניאל, ילדה מחוננת תלמידה טובה ונוסף לזה צ'לנית מקצועית בתזמורת. אדם, גולש שלא חושב על מעשיו מבלה כל היום במסיבות ומועדונים. אבל בכל רגע, פעם ופעם שהם נפגשים עולמם משתנה. האם הם יתנו לקשיים, לשוני ולהבדל ביניהם לפריד בדרכם?
