קמתי בבוקר, די מאוחר אבל חופש לא?
ירדתי למטה בתקווה למצוא ארוחת בוקר כמו שכבר אמרתי אין לנו כלום בבית בנוסף לכך גם כל כך שקט פה ומשעמם שאיתן לא פה.
מצאתי קצת קורנפלקס ומכיוון שהלכתי אתמול לסופר היה גם חלב אז אכלתי את זה. אחרי כשעה איתן חזר הביתה
"שלום אחות יקרה" אמר איתן לאחר שטרק את הדלת
"ברוך השם קצת חברה" אמרתי ואיתן ציחקק למילותיי
"מצאתי עבודה" אמרתי וקפצתי עליו
"דרך אגב אתה חייב ללכת לסופר מה נטשת אותי פה בלי אוכל" אמרתי בפרצוף רציני
"רק אוכל מעניין אותך אה" צחק ואני הצטרפתי לצחוקו
"אז איפה את עובדת?" שאל לאחר שנרגענו מהצחוק
"פה במסעדה ליד הבית" אמרתי
"אואו זה מסעדה יוקרתית את צריכה לבוא לשם לבושה מכובד" אמר ואני הנהנתי לחיוב.
"הביאו לי אתמול בגדים" אמרתי. הסבירו לי את אתמול זה לא מסעדה פשוטה שבאים אליה כשאין מה לאכול או בסגנון הזה. אנשים שם מתלבשים מאוד אלגנטי ואפילו יש פסנתרן עם כנר בצד המסעדה שמנגנים.
עליתי לחדרי אחרי ששוחחנו עוד טיפה והתחלתי לנסות את הבגדים שהביאו לי חולצה לבנה מהודרת ארוכה ומכנסיים שחורים ארוכים מעל היה לי סינר שחור שמתי נעלי עקב אבל עם עקב מאוד קטן בצבע שחור. כשאני אגיע למסעדה אני צריכה לקבל תג עם השם שלי שאותו אני אתלה על הסינר. התאפרתי עדין וירדתי למטה
"אני יוצאת" צעקתי
"ביי בהצלחה" צעק לי חזרה איתן מחדרו ואני יצאתי טורקת את דלת הבית ונועלת אותה.
הקדמתי למסעדה בעשר דקות. אני תמיד ככה, אני אומרת שכדי להראות רצינות לגבי משהו צריך להגיע טיפה יותר מוקדם אבל ניראה לי שרק אני ככה.
"היי הקדמת" שמעתי את המנהל נתקדם לעברי
"בואי אני אביא לך את התג ואסביר עוד כמה דברים" אמר ואני הלכתי אחריו.
אחרי שהביא לי את התג והסביר לי את כל מה שהייתי צריכה הלכתי לבצע את תפקידי כמלצרית.
"היי" אמרתי למלצרית שהייתה איתי באותה משמרת
"היי את חדשה פה?" אמרה והנהנתי
"בהצלחה"
"תודה" עניתי
"כל הדבר הזה בולשיט" אמרה ואני כיווצתי את גבותיי לא מבינה
"הבגדים, האנשים אפילו זה" אמרה והצביעה לעבר הפסנתרן והכנר. מישהי פה עצבנית
"אז למה את עובדת פה? יש פה עוד הרבה עבודות"
"המשכורת פה מעולה ואני חייבת אותה" הסבירה את עצמה. בדיוק כמוני
"גם אני" אמרתי והיא ציחקקה
"אנחנו באותה צרה" היא אמרה ואני הייתי צריכה ללכת לפנות את האוכל מהשולחן אז עזבתי אותה משם והיא הלכה לשלה.
ככה זה היה כל הערב, ללכת ולחזור שוב ושוב
הגעתי בשתיים עשרה ונפלתי על הספה ונאנחתי אנחה גדולה. כל כך כואבות לי הרגליים שאני לא יכולה לזוז.
"קשה אה?" אמר איתן כשירד מחדרו לשתות מים
"מאוד" אמרתי
"הלכתי לסופר כשלא היית פה" אמר
"ברוך השם כבר חשבתי שנהיה מורעבים לתמיד" אמרתי והוא הניף בידו לשלילה תוך כדי שהוא עולה חזרה לחדר
הלכתי למקרר לנשנש משהו אולי זה יחזיר לי אנרגיות אבל למה אני צריכה אנרגיות כבר שתיים עשרה וחצי, לבסוף לקחתי שוקולד קטן ועליתי לחדרי עשיתי את סידורי ונכנסתי למיטה.
"אני יודע שאת מחכה למחר" קיבלתי הודעה מאיתן
"אתה לא משחרר אה?" כתבתי בחזרה
"ממך? בחיים לא" כתב בחזרה ואני גיכחתי
"היי אמרנו רק ידידים"
"ברור, ברור עכשיו לילה טוב"
"לילה טוב" עניתי לו
ונרדמתי בהרגשה טובה עם חיוך על הפנים
~~~~~~~~
היי יצא לי פרק די קצר ורציתי לשאול משהו
אתן מעדיפות פרקים באורך הזה או יותר ארוך?
ורציתי להגיד תודה רבה רבה על התגובות וההצבעות ראיתי שעלו לי יותר ועדיין אל תשכחו להצביע להגיב ולענות לשאלה!
מקווה שאהבתן את הפרק ושבת שלום :)
YOU ARE READING
הרגע ששינה את הכל
Romanceדניאל, ילדה מחוננת תלמידה טובה ונוסף לזה צ'לנית מקצועית בתזמורת. אדם, גולש שלא חושב על מעשיו מבלה כל היום במסיבות ומועדונים. אבל בכל רגע, פעם ופעם שהם נפגשים עולמם משתנה. האם הם יתנו לקשיים, לשוני ולהבדל ביניהם לפריד בדרכם?
