אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איך זה שילדה כמוני, שחיה בסביבה כזו, כבר לא ממזמן התדרדרה למקומות הגרועים והמסוכנים ביותר. טוב, אין כאן שום דבר שאני יכולה לזקוף לזכותי. אולי קראתי הרבה ספרים על אנשים מצליחים, ואולי דיברתי הרבה עם אנשים באמת עברו משהו בחיים שלהם. משפט אחד אני זוכרת בבירור מבין עשרות הספרים שקראתי במהלך חיי; "במקרה ואתה מרגיש כאילו הינך נמשך לדבר מסויים, התרחק ממנו ככול שאתה יכול, במהירות הגבוהה ביותר. דברים שסוחפים אותנו אליהם גורמים לנו לאבד את הכרתינו, ובכך לאבד את עצמנו, ובכך את הסובבים אותנו."
אני חושבת שהיו כמה מובנים למשפט הזה. לחלקם התחברתי, לחלקם לא. אך לא יכלתי שלא להסכים לכך במשמעות האישית שלי והנכונה לגביי. אני מתכוונת, אם אתה אוהב שוקולד, תאכל שוקולד. אל תפחד להתמכר לזה, אני חושבת שאין בזה דבר רע. אולי תהיה שמן, אבל למה זה אמור להיות אכפת לך? זה לא ימנע ממך את הנאות החיים. אולי במקרה הטוב זה יתן לך שיעור לחיים, שהוא ללמוד לאהוב את עצמך כפי שאתה ולשים זין על מה שאחרים חושבים. לאכול שוקולד, גם בכמויות מופרזות, לא ירחיק אותך מאהוביך.
בניגוד לסמים. כשאתה מתמכר לדבר הזה שהוא הגרוע מכל, אין דבר שנמצא בראשך חוץ מזה. הכל נשכח; האהבה לאלו שקרובים אלייך, המסגרת בה חיית, התקוות, השאיפות. הכל נשכח חוץ מהרצון ל"עוד שקית, אחת, אחרונה" והחלומות שלך. החלומות שלך, כשאתה בהשפעה של הסמים, הם שום דבר חוץ מפנטזיות. אבל טוב לך עם זה. זאת הסיבה שבגללה אינך יכול לצאת מזה. אתה רואה את המבט שלהם בעיניים בכל פעם שאתה עובר ביניהם. הם מבקשים כסף, כשהם אפילו לא צריכים להכחיש שזה בשביל סמים, כי הם יודעים שאנשים כבר מזמן לא תמימים, אבל בתת מודע שלהם הם בסך הכל מבקשים עזרה. ואף אחד לא מודע לזה חוץ מהנפש שלהם, שהולכת ומתה מיום ליום, פצועה כמו איילה גוססת שננשכה על ידי נמר טורף.
אם הייתי מעשנת באופן נכון בפעם הראשונה בחיי כשהחלטתי לנסות, כנראה שהייתי ממשיכה עם זה לנצח, אולי. אבל ההרגשה המחניקה והממיתה שנתקעה לי בגרון, דחפה אותי עשרה צעדים אחורה. צעדים עצומים. לא החלטתי להתחכם, נשארתי באותו המקום שבו נפלתי. אני לא יודעת. אז אני לא אדע. אמרתי לעצמי, או שיותר ניסיתי לשכנע את עצמי, מה שהלך די טוב. זה היה כמו כמעט להיכנס לסימטה שנודפת ריחות בלתי רצויים, שאתה מאמין שהיא בעצם מובילה לגן עדן, או לכל מקום שהוא טוב יותר בשבילך- ולראות בן אדם זקן וקירח שאומר לך שאם תיכנס ותקח עוד צעד אחד, הוא הולך לאנוס אותך. הוא אומר לך את זה עם חיוך ידידותי. או שאתה מחליט לקחת את הסיכון, כדי ללכת לגן עדן שלך, או שאת מתעלה על עצמך ומסתובב אחורה.
אני הסתובבתי אחורה.
זה היה רק לטובה. לפחות בשבילי. אולי לא לעוד הרבה זמן.
אחת ידידות הנפש שלי, או במדיוק יותר, היחידה, הייתה קת'רין. היא הייתה בחורה טובה, שסיימה לפני כשבע שנים לימודים באוניברסיטה כעובדת סוציאלית - פסיכולוגית, ועברה לעבוד בבית הספר הנוצרי הקתולי לבנות שומרות דת כיועצת חברתית.
YOU ARE READING
I Know You
Teen Fictionמהי כוחה של אהבה לעומת כוחו של היקום? - מכיל תכנים בוגרים (שימוש בסמים, מילים גסות ואובדניות) - מבוסס חלקית על "יומן נעורים".
