"סופיה, למה שלא תקחי את התחת שלך מכאן?" מיקי נאנח אנחה מיואשת ומביט בי באימה. אני לא מפחדת ממנו.
"תשתוק. אמא ביקשה ממני להביא את המטאטא, וזה כלום לעשות איתך." אני עונה, ומחפשת בעיניי את המטאטא שאמור להיות כאן איפשהו במרתף. זה היה נכון, אמא באמת הייתה צריכה את המטאטא מסיבה כלשהי. אבל היא תכננה לבוא לקחת אותו בעצמה, ואני זאתי שהצעתי לעשות את זה במקומה.
שיקרתי לעצמי שלא, אבל זה היה רק תירוץ לראות את ג'ים, וידעתי את זה. מיקי נראה כאילו הוא מנסה להסתיר משהו, עם ההבעת פנים שהוא לובש ובאופן בו הוא יושב על הספה כשהוא מנסה להתרווח עליה. "בחייך, מיקי, מהלך טפשי! אני יודעת שאתם מעשנים סמים." אני מגלגלת את עיניי. הם כולם צוחקים חוץ ממיקי שמשדר אליי במבטו שנאה. הצחוק של ג'ים הוא האחד הבולט ביותר, והיפה ביותר.
אני ממשיכה לחפש את המטאטא, וכשאני מוצאת אותו אני נאלצת להרים אותו מתוך ערימת בגדים ישנים שמריחים כמו הגהנום בכבודו ובעצמו. אני אוחזת בו ומאיטה את דרכי למעלה. אני עוצרת באמצע המדרגות כשאני שומעת את ג'ים. "אין כמו הקפיצה הראשונה של הארלם, פדרו."
אני לוקחת את שתי המדרגות האחרונות שעשיתי אחורה. "קפצתם את הארלם?" אני שואלת עם ניסיון להישמע קצת פחות המומה ממה שאני באמת. מה לעזאזל?
"הו, כן, כמו, מליון פעמים." ג'ים מהנהן אליי. "למה כה מופתעת?" הוא שואל. מיקי נראה כועס מעצם העובדה שאני מדברת עם חבר שלו, פדרו מביט בנו אבל לא מצטרף לשיחה, וניוטרון עסוק במגזין הדוחה שלו.
"זה הדבר המגעיל ביותר שאפשר לעשות בחיים." אני אומרת בסלידה, ומרוויחה מהם צחוק קטן ומזלזל. "את כזאת בת." מיקי ממלמל. "אני בטוחה שמלא גברים לא יחפצו לקפוץ לתוך נהר שמלא במי ביוב," אני אומרת ונגעלת רק מעצם המחשבה על הדבר הזה. זה כל כך דוחה, שכשאני חושבת על זה אני רוצה להקיא.
"בחייך סופיה, אפילו אין לך מושג עד כמה זה כיף!" ג'ים אומר, ואני מנסה שלא להינמס מהמחווה הידידותית הזאת שלו להמשיך לנהל איתי את השיחה. הוא עושה את זה בכוונה או מה? "אני מתכוון, הקפיצה עצמה. זה מטורף. אם את מתה בלי לעשות את זה, את חיית בשביל כלום." הוא אומר ועושה תנועות מתלהבות בידיו. אני מחייכת. הוא מגזים, זה ברור.
"שיהיה, בנים." אני ממלמלת ועולה למעלה, עוזבת את ג'ים בעל כורחי, ועם כל כוחי. מתישהו אני חייבת להביא את המטאטא הזה לאמא. יש לי מטאטא בשביל עצמי, שקניתי לפני שנתיים בשוק תמורת חצי דולר, והוא נראה נקי מאוד וכמעט חדש לעומת האחד הזה. את שלי אני שומרת בארון כדי שאמא או מיקי לא יקחו לי אותו, כי לעומתם אני בן אדם שכן שומר על ניקיון.
אחרי שאני מניחה את המטאטא במסדרון אני נכנסת לחדרי הקטן והקט. אני אוהבת אותו. תמיד אהבתי. למרות שהוא קטן, וחשוך, וכמעט ריק לגמרי, אני אוהבת אותו. הוא המקום מפלט שלי, לשלווה הזמנית שלי. זה הוא המקום בו אני חושבת, כותבת, ושומרת את כל הדברים שחשובים לי באמת.
YOU ARE READING
I Know You
Teen Fictionמהי כוחה של אהבה לעומת כוחו של היקום? - מכיל תכנים בוגרים (שימוש בסמים, מילים גסות ואובדניות) - מבוסס חלקית על "יומן נעורים".
