קוראים לי אמה רובינסון, אני בת 17(עוד יום) בכיתה י"א , 1.55 כמו שאתם מבינים מאוד נמוכה, יש לי שיער בצבע חום כהה, עיניים בצבע חום דבש, הדבר היחיד שאני אוהבת אצלי זה את הריסים, הגוף שלי ממוצע כזה( בלי להיות שחצנית פשוט ככה נראה לי),
אני לומדת בתיכון "הדסים" ואני גרה באשדוד, אין לי כך כך הרבה חברים.. למעשה? אין לי חברים בכלל.
פעם הייתי ממש מקובלת, הייתי סוג של ה'ביצ'ית' של השיכבה, זאת שכולם רוצים להיות איתה ולשכב איתה, עד שהגיעה טרייסי
טרייסי הגיעה בכיתה ט', היא יפה.. מאוד יפה. יום אחרי יום כשאני מגיעה לבית ספר אני מקבלת את ה'ממתק' היומי שלי (התעללות).
יש לי הורים מדהימים שאין כמותם בעולם הזה, אמא שלי(יעל) ואבא שלי( יואל) עוסקים בעסק ששניהם הקימו.. הם רוב הזמן מחוץ לבית חוץ מכמה פעמים שהם באים לחג או אירוע..
אז מחר אני שוב ממשיכה את השיגרה הרגילה שלי רק שמחר יש לי יום הולדת ואני סוף סוף בת 17, ממש חיכיתי לגיל הזה.
YOU ARE READING
Loving Can Hurt
Romance"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט! "מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי" "בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך" הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמא...
