פרק 21

4.5K 176 10
                                    


הכל מוכן, ירדנו מהרכבת ועזרתי לסאן עם המזוודות והתיקים.

כל מה שנותר זה לחכות לטיסה,האמת אני קצת מאוכזבת, אני ציפיתי לזה שהוא יגיד לי שלום כמו שצריך או אפילו לפחות ישלח הודעה או לא יודעת מה העיקר שיתקשר איתי!


אבל לא..כבר שכחתי מי זה רועי אמסלם??.

העברנו כרטיסים ונכנסנו לדיוטי פרי, קניתי לי כמה שוקולדים.. זאת אומרת הרבה שוקולדים וסאן סירבה אבל לא ממש שאלתי אותה.

"נוסעי טיסה 546 נא לעלות למטוס" הכריזו בכריזה ומיהרנו ללכת לכיוון המטוס, התחלנו להמריא וכמובן שאמה (אני) נכנסתי ללחץ והתחלתי לרעוד "ילדונת אני פה איתך,תחזיקי את ידי" הושטתי לה את ידי וזה הרגיע אותי אני מודה,

היינו כבר באוויר כמולי אני רואה את כל הארץ חולפת על פניי,נוף מדהים..באמת שבאותו רגע הפסקתי לחשוב על רועי ועל כל מה שסובב אותו וזה נתן בי תחושה של רוגע לראות את נוף, את המים..


נחתנו בבולגריה, אני מרגישה שאני ממש לא מוכנה לזה..המון התחלות חדשות, מחר אני מתחילה קולג', זה קולג' יהודי ואני ממש בלחץ מזה ובכללי אני ממש לא מוכנה לחיים החדשים האלה..

יצא לי לדבר עם ג'וי ועם רומי אבל בכל זאת אני לא רגועה ואני ממש לא מוכנה לזה שאני בעצם לא הולכת לראות את רועי ומה שהכי מפחיד אותי זה שיש מצב שהוא ימשיך הלאה ...

*יום למחרת*


קמתי מהשעון המעורר הרגיל שלי (של בובספוג) והתארגנתי, לבשתי חולצת משבצות בצבעים של אדום,שחור וגינס ארוך בצבע שחור עם נעלי ואנס, אספתי את שיערי לקוקו גבוה והדוק וירדתי למטה 

היה מונח עם השולחן אוכל פתק שסאן כתבה לי 

היי ילדונת אני יצאתי עם כריסטופר (המטפל של סאן) למרפאה,מתחילים את הטיפול.

שיהיה לך המון בהצלחה אמ אני אוהבת אותך המון והכנתי לך סנדווויצ'ים הם במקרר


לקחתי את הלחמים מהמקרר ויצאתי לכיוון הבית ספר, סאן סידרה לי את זה שאני לא אהיה חייבת לישון שם, פעם בשבועיים אני אשאר שם לשישי שבת שפה בעצם זה ראשון ושבת.


נכנסתי וחיפשתי את המנהלה או המזכירות ..איך שקוראים לזה,

"שלום אני אמה רובינסון, התלמידה החדשה " אמרתי לגברת שנראתה מאוד נחמדה, גבוהה ממני בראש,שיערה שחור פחם, היא ענדה שני עגילי זהב מעוטרים ביהלומים, אודם אדום היה על השפתיים שלה והיא הייתה נראית אישה נאה מאוד.

Loving Can HurtWhere stories live. Discover now