"ילדונת?אמה?" שמעתי את קולה של סאן, פתחתי את העיניים ,אני בחדר שלי. "כואב לי הראש" מלמלתי לעצמי" "מה עשית?החלקת על השכל?" היא התעצבנה אבל באמת שלא מעניין אותי.."סאן אני רוצה להיות לבד" אמרתי לה והסתובבתי לצד שני ככה שהגב שלי מופנה אליה, היא יצאה מהחדר עם טריקת דלת חזקה שהשאירה אותי חסרת מילים , נכנסתי תחת השמיכה בוכה בשקט מבלי שישמעו, כמו שאמרתי אם אתם זוכרים, לבכות בשקט זה הדבר הכי נורא בעיניי.
עברו יומיים, לא קיבלתי טלפונים והודעות מאף אחד, אני לא אוכלת וכנראה שלסאן זה כלל לא אכפת, אמרתי לה להניח לי וזה מה שהיא עשתה.
נשמעה דפיקה בדלת והתעצלתי לקום, מי שזה לא יהיה הוא נכנס והתיישב על ידי,על המיטה.
הראש שלי בטח השמיכה ככה שאני לא רואה "תסתכלי אליי" הוא אמר בקול האדיש שלו "מה אתה רוצה ממני רועי?" שאלתי אותו ונשארתי באותה תנוחה שהייתי, חסרת כוחות "לא אכפת לי מה עובר עלייך " הוא אמר וסובב אותי ככה שאני רואה את פניו, הוא החזיק בידיים שלי בחוזקה רבה מה שמאוד הכאיב לי "את לא תהרסי לאחותי את החתונה שהיא מפנטזת עליה כל כך כך הרבה זמן, את שמעת?לא אכפת לי מה עובר עלייך, פשוט..פשוט תתעשתי על עצמך" הוא אמר ויצא מהחדר במהירות.
כן כן.. אני שמעתי בדיוק מה הוא אמר ואת המילים החזקות שחוררו את לבי, אני לא חשובה לו, לא אכפת לו ממני.
אבל אני מבינה את זה, זה קשה אבל אני מבינה, הוא המשיך הלאה בזמן שאני עזבתי אותו יום אחרי ששכבנו,פשוט וקל, המשיך הלאה.
אבל הוא צדק, אני לא יכולה להרוס לג'וי, אני מניחה שהיא לא יודעת מה עובר עליי וטוב שכך.
החלטתי שהוא צדק ואני באמת צריכה להתעשת,זהו זו אמה החדשה,
קמתי ויצאתי מהחדר לכיוון המקלחת, לקחתי איתי תיק איפור ושמלה קצרה ביותר
נכנסתי למקלחת, שוטפת איתי את כל מה שעברתי כי זהו, מעכשיו אני משתנה.
בלי התעללות, בלי להפגע, בלי לבכות.
אני אמה ואני הפעם אנסה בכל כוחי לא לבכות, לא להפגע,זהו.נגמר.
יצאתי מהמקלחת, לבשתי סט תואם של הלבשה תחתונה בצבע שחור שאני מודה שזה נראה טוב עליי, שמתי עליי את השמלה השחורה שכמעט ולא מסתירה כלום, נעלתי עקבים שחורים וסידרתי את השיער יפה ופזור, ניגשתי למראה ומחקתי את כל הסימנים שהיו לי מהעייפות והבכי, מרחתי עיפרון שחור מתחת לעיניי ואודם בורדו חזק, הסתכלתי עוד פעם במראה, זו אני החדשה, ואף אחד לא ישנה אותי כמו שהחרא הזה שינה אותי.
הוא הפך אותי לחלשה, לפגיעה,ופגועה.
זה לא יקרה יותר.
יצאתי למועדון שבקצה השכונה, הלכתי לבד, היה שקט ,דממה ושמעו רק את העקבים שלי הולכים,
ניגשתי לברמן וביקשתי שוט, שתיתי אותי ואחריו עוד הרבה שכבר הספקתי לספור.
הרגשתי טוב עם עצמי, לא חייבת לאף אחד חשבון, כי זה רק אני הפעם, אני לבד.
ניגש אליי בחור צעיר, נצמד אליי מאחור וזרמתי עם זה, לא היה לי אכפת רקדנו עד אובדן חושים והצמדנו את שפתינו, אני לא יודעת למה אבל עם כל זה שזה הרגיש לי לא נכון אני אהבתי את התחושה הזאת של החופש,
השעה עכשיו 3 לפנות בוקר וביקשתי ממנו שילווה אותי, הגענו לפתח הבית והוא נגע בי, ניסיתי להזיז אותו והוא לא נתן לי "תעזוב אותה, חוליגאן!" סאן צעקה והיכתה אותו עם המקל הליכה שלה "למה את חייבת להתערב בכל דבר?" שאלתי אותה בוכה, "מה עשית לעצמך ילדונת" היא שאלה ואמרה ... כאב לי שאלו הדברים שאני אומרת לה אבל עיצבן אותי הכל!
תגידו שאני חסרת התחשבות, תגידו שאני מתנהגת כמו זונה או לא יודעת מה אבל תנסו להבין מה עובר עליי!
התחלתי לעלות במדרגות אבל נעצרתי כששמעתי את השיחה של סאן עם עוד בן אדם "היא משתגעת, היא השתנה.. היא שבורה ואני לא יודעת מה לעשות איתה! לפסיכולוג?אתה בטוח? טוב נראה, להתראות"
עליתי מהר לחדר וטרקתי את הדלת בחוזקה, פסיכולוג? ברצינות?אין שום רע בזה אבל למה אני צריכה? בגלל שאני שבורה? בגלל שבן אדם חרא ריסק לי את הלב לרסיסים קטנים?!?
"לאן את לוקחת אותי ?" שאלתי שהיא לקחה אותי לבית דירות שנמצא ממש מעבר לרחוב שלנו , " הגענו, בהצלחה ילדונת, אני אאסוף אותך בעוד שעה" היא אמרה והכניסה אותי בכניסה היה שלט ובו היא כתוב ד"ר אילן לוי. נכנסתי לחדר והתיישבתי מולי ישב גבר זקן, זיפים היו לו על הפנים, שיערו לבן והוא היה עם משקפיים,. טוב אולי אני אשדך לו את סאן
"שלום, את אמה?" הנהנתי לחיוב מבלי שום כוח או רצון ,הייתי אדישה, שתקנו כמה זמן, חלף הרבה זמן, ככה הרגיש לי לפחות, "אני לא צריכה את זה, זה לא בשבילי.. אני מצטערת אני רוצה ללכת" אמרתי וקמתי עד שהוא החזיק לי ביד " שבי בבקשה" הוא אמר בפרצוף רציני ואדיש התיישבתי חסרת רצון "את יודעת למה את פה?" הוא שאל, נו כאילו שהוא לא יודע "אתה יודע למה אני פה? אולי כי החיים שלי הם חתיכת זבל גדול! " אמרתי את זה והרמתי את הקול, היה לי המון דברים להוציא ולפתוח "החרא הזה,שכב איתי, אמר לי שאני שלו, זו הייתה הפעם הראשונה שלי. יום למחרת אני הייתי צריכה לנסוע עם סאן כי היא הייתה צריכה לעבור טיפול, הוא לא קיבל את זה.
הייתי שם משהו כמו 4 חודשים, הכרתי שם שני בנים שהם החברים שלי, רק ידידים כי אם אתה שואל אז הם הומואים, חזרתי לארץ ופגשתי אותו, אחותו מתחתנת, אנחנו חברות הכי טובות,פגשתי אותו במועדון שבעצם היה שלו, הוא היה שם עם איזה פצועה שרציתי לעקור לי את השדיים המזוייפים מהמקום,
מפה לשם חזרתי נסערת הבייתה לסאן סיפרתי לה הכל והיא אמרה לי שהיא דיברה איתו במשך כל הזמן הזה שהיינו בבולגריה, אתה מבין שאיתי הוא לא דיבר?" אמרתי כשדמעות יורדות מעיניי "פשוט..פשוט נמאס לי,אני לא מתאימה לכל העניין הזה" אמרתי "בעוד שבוע בערך החתונה שלה, אני לא יודעת איך אני אצליח לראות את הפנים שלו עוד פעם, איך אני אוכל להתנהג כאילו כלום לא קרה.."
"אני שמח ששיתפת אותי, כשתהיי בחתונה .. תדמייני כאילו שאת הבן אדם הכי שמח בעולם, כאילו את בכלל לא מכירה אותו, תהיי חופשייה,כמו שאמרת, את בן אדם אחר, תהיי הבן אדם שנהפכת להיות."
"בהצלחה אמה,אני סומך עלייך ומאמין בך"
YOU ARE READING
Loving Can Hurt
Romance"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט! "מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי" "בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך" הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמא...
