פתחתי את העיניים שלי, אני באיזשהו חדר סגור ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי, הידיים שלי קשורות למאחורי הגב שלי..
יש טיפה אור, ממש קצת מבחוץ (חלון קטן)
בקושי יש אוויר לנשום, בקצה החדר הזה יש שירותים מגעילים וזהו.. חוץ מזה אני לא רואה עוד משהו..
"הוו סוף סוף היפייפיה הנרדמת החליטה להתעורר" נכנס בן אדם, נראה גדול ממני בכמה שנים בודדות (הוא בהחלט נראה חתיך אבל זה ממש לא מעניין אותי כרגע.. מה שעניין אותי זה שהוא נראה מוכר ממש! אבל מאיפה?!
"מי אתה? מה אתה רוצה ממני? איפה אני?"
צעקתי עליו חצי בוכה, אני רועי נעים להכיר בייב. (איך ש ג'ייסון קרא לאמה בהתכתבות שלהם) "את.. ה ג'ייסון? "
"כן.. יותר נכון רועי בייב" הוא אמר והדגיש את המילה האחרונה וצחק,
הרגשתי לא טוב, התחילה לי סחרחורת, ראיתי מטושטש ועיניי נעצמו מעצמן.
****
אני בחדר אחר הפעם, אני לא יודעת איפה אני, אני לא חושבת שמחפשים אותי כי לאף אחד לא אכפת ממני..
אני בחדר יחסית גדול, עם מיטה נוחה ומצעים וכריות, יש כאן ארון גדול בצבע לבן, שידה קטנה עם כיסא וריפוד בצבע ורוד וטלוויזיה.
נשמעה דפיקה בדלת ובלי אישור שלי נכנס רועי ... ג'ייסון, לא יודעת מה השם האמיתי של החרא הקטן הזה.
"הפעם תנסי בבקשה לא להתעלף באמצע שאנחנו מנהלים דיון.. יש מבין? "
הוא אמר בקול ארסי ומשך את השיער שלי וזרק אותי לריצפה, "מה אתה רוצה ממני? בבקשה תפסיק!!"
"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט!
"מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי"
"בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך"
הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמאס לו.
הוא יצא מהחדר וטרק אחריו את הדלת, משאיר אותי שם המומה, מבולבלת..
הדמעות לא הפסיקו לרדת , למה הוא רוצה את ההורים שלי?? מה הם עשו לו?? אני כל כך מבולבלת!
****
יצאתי מהחדר פעם ראשונה, וזה היה בית עצום!! לא ידעתי לאן אני הולכת
"שלום, אני אמנדה ... צריכה עזרה מתוקה? "
אישה מבוגרת ניגשה אליי, תיארתי לעצמי שזאת אמא שלו ..
"את אמא של ג'ייסו.. סליחה, רועי? "
"לא מותק.. אני העוזרת בית, רועי לא סיפר לך על ההורים שלו? "
היא שאלה מבולבלת וככה גם אני, שאלתי אותה מה הוא היה צריך לספר? בנוגע להורים שלו..
"ההורים שלו נרצחו, זה היה נורא. הוא היה רק בן 16"
"מה? באמת?" אמרתי ודמעות עלו בעיניי.
לא עניין אותי ששיקר לי שההורים שלו גרושים, חיים ובעצם הם מתים.. עניין אותי העובדה שאני לא יודעת כאילו.. למה דווקא את ההורים שלי הוא צריך? יכול להיות שזה קשור אחד לשני? ההורים שלי, ההורים שלו.. אני לא יודעת, אני מבולבלת לגמרי ואני לא יודעת מה לעשות..
"אויי! אני מבינה שלא הייתי צריכה להגיד את זה.. טוב מותק בכל מקרה אם אני אשאר בחיים לאחר שייוודע לו שגיליתי לך תדעי שאת מיוחדת.. הוא אף פעם לא הביא בנות לתוך הבית שלו.. ו-תלכי ישר ואז תפני ימינה.. שם זה המשרד שלו והוא בטוח שם"
התקדמתי לכיוון המשרד ושמעתי צעקות, צעקות של כאב, פתחתי מהר את הדלת ועיניי חשכו, ישב שם אדם שנראה כבן 30 +
ושני בנים שמכים אותו ורועי עמד והסתכל על זה כאילו זה הצגה שאמורה להצחיק מישהו!
רצתי מהר לכיוון שני האנשים שהרביצו והיכיתי אותם , נתתי להם אגרופים בחזה אבל היה נראה שלא מזיז להם, הם תפסו אותי בידיים עם כל הדם שהיה על הבן אדם המוכה וזרקו אותי חזק על הריצפה וראשי התנגש בקיר בחוזק וצעקתי מכאב,
"עזבו אותה" רועי צעק עליהם וראיתי את הפחד בעינייהם, אני באמת לא מבינה מה קורה פה!
שני הבחורים הוציאו את הבחור המוכה ונשארנו רק אני ורועי..
"תפסיקי לבכות את עושה לי חור בראש "
"איך אתה רוצה שאני אפסיק לבכות כשאני לא מבינה מה פאקינג אני עושה פה! אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני ובטח לא איך ההורים שלי קשורים לכל זה, אני לא מבינה למה התחזית לבן אדם אחר ואמרת שההורים שלך גרושים ובעצם הם מתים ואני לא אפסיק לבכות כי אני מרוחה בפאקינג דם של בן אדם אחר!!!! "
צעקתי והוא שתק, בהה בי ולא הגיב, ראיתי שעצמות לחיו מתחילות להתקשות , והוא אסף את ידיו לאגרופים קמוצים, הוא היה עצבני, מאוד עצבני.
לקחתי את רגליי ויצאתי מהחדר, ציפיתי ל'חכי אמה' או 'אל תלכי' אבל לא..
אני סתם חיה בסרט.
שטפתי ממני את כל הדם וכשיצאתי מהמקלחת חיכתה לי פיג'מה ורודה 'למה כולם חושבים שכל הבנות אוהבות ורוד! החיים שלי בזבל פשוט!! '
צעקתי לעצמי ולא שמתי לב שרועי בכניסה של החדר צוחק עליי
"מה אתה רוצה" אמרתי חסרת סבלנות ובלי כוחות
"בואי יש אוכל"
"אני לא רוצה לאכול עכשיו תלך"
הוא יצא מהחדר. איזה עצבים
*בוקר*
"בוקר"
רועי אמר , ישבתי על כיסא, קשורה.. באותו חדר המגורים שהייתי בו אז..
'אך הגעתי לפה' מילמלתי לעצמי
הייתה למולי מצלמה "אני מצטער על מה שהולך לקרות עכשיו אבל זה מגיע להורים שלך" הוא אמר ולא הבנתי על מה מדובר עד שנתן לי אגרוף, ועוד אגרוף לפנים, הרגשתי את הדם נוזל מפני, הוא נתן לי סטירה חזקה שאני בטוחה שתשאיר סימן, זה כאב, זה כאב לי מאוד אבל אני רגילה לזה מההצקות בבית ספר.. הוא שם לי בד בפה ככה שלא יכולתי לדבר אבל יכולתי לצעוק ולא הפסקתי לעשות את זה, הוא קרע את חולצתי ונשארתי עם חזייה, היו שם מלא צלקות מהמכות שעומר וכל החבורה שלהם היו נותנים לי.. ראיתי בלבול בעיניו של רועי אבל הוא בכל זאת המשיך להרביץ לי ואז הוא לקח את המצלמה וכיוון לכיוונו "פעם הבאה אני לא ארחם אדון וגברת רובינסון. אם אתם רוצים לראות את הילדה שלכם תביאו לי את מה ששייך לי " הוא אמר למצלמה ונישק לי את הבטן
(להתגרות ולעצבן את ההורים של אמה).
YOU ARE READING
Loving Can Hurt
Romance"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט! "מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי" "בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך" הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמא...
