הימים עברו ואני עדיין לא מצליחה לפתוח עיניים, רועי... אני כל כך מחכה כבר להגיד לו כמה שהייתי מפגרת ושמזמן הייתי צריכה להיות איתו! אני פשוט מפגרת.
יש המון שאלות בראש שלי שאני לא מצליחה לפתור, שאין להם תשובות...
הדלת של החדר נפתחה והרגשתי את הנוכחות של רועי לידי למרות שלא יכולתי לראות כי העיניים שלי עצומות.. הרגשתי אותו.
טיפות מים ירדו על לחיי והוא ניגב אותן ואז שמתי לב שאני בוכה.
הצלחתי לפתוח את העיניים לאט לאט "אמה?" רועי שאל אחוז בתקווה "רועי!" מיהרתי לחבק אותו והוא ראה שכאב לי והתקרב אליי יותר, עברה חצי שעה שהיינו יחד והוא הצחיק אותי והעביר לי את הזמן "אני מצטער להפריע אני פשוט צריך לבדוק לך את הפציעות..." הד"ר נכנס וקטע את רועי באמצע משפט שניסה להשחיל.
"הכל בסדר,תכנס" אמרתי לו והוא ניגש אליי בהתחלה נרתעתי מהמגע כי זה הרגיש לי לא נעים והזכיר לי דברים לא טובים שאני ממש לא רוצה לזכור.. רועי ראה שנרתעתי אבל הנהנתי לד"ר שימשיך.
"הכל בסדר גמור אני רואה שמתחיל להחלים,בקצב יפה מאוד.. אני חושב שבערך עוד שבוע תוכלי להשתחרר."
הרופא אמר ויצא החוצה "רועי?" שאלתי אותו, קצת מבולבלת הוא הנהן שאני אמשיך "איך גילית איפה אסף מחביא אותי?"
רואים עליו שהוא ממש ציפה שאני אשאל אותו את האלה הזו "אני הייתי בחדר עבודה שלי ואז ני..ניקול נכנסה למשרד בסערה" כשהוא אמר את השם שלה שמתי לב שהוא הרגיש ממש לא בנוח וגם אני הרגשתי סוג של צמרמורת מסוג לא טוב..קנאה.
"היא נכנסה למשרד בסערה והתחילה לצעוק כל מיני דברים שלא ממש הקשבתי להם כי הייתי עסוק בשיחת טלפון עד שהיא אמרה את השם שלך אמה.. ואז הסתובבתי אליה וראיתי שיש לה פנס בעין..מכה גדולה וחזקה.
בקיצור היא הסבירה לי שהיא בעצם הבת של הזוג רובינסון ואסף גם קשור לזה והוא כל הזמן רק שיחק בך וכל מיני כאלה וזהו. איך את מרגישה?"
וואט?! הוא רציני.??
"אתה אמיתי איתי רועי?" שאלתי עצבנית לגמרי מכל מה שנאמר כרגע הוא לא הבין על מה אני מדברת "אתה בא ומניח לי פה פצצה ומה אני אמורה להגיב אחרי כל זה ואז אתה מעביר נושא בהכי קלילות שלך? זה נראה לך הגיוני? אתה יודע מה אני עברתי?אתה יודע מה? אני באמת לא כועסת אני אומרת לך בהכי רגוע- תלך מפה בבקשה." אמרתי את זה עם המון כאב אבל לחשוב על מה שהוא אמר עשה לי צמרמורת, .
הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת במהירות, ואז גברת ג'וי קמה מהמתים ונכנסה לחדר שלי בבית חולים "תגידי מה קורה לך" היא שאלה עצבנית ושמעתי קצת אכזבה בקול שלה "מה?" שאלתי כלא מבינה " הילד הזה פאקינג במשך כמה ימים ישב פה!אני ממש לא מגנה עליו אבל הוא ישב פה דואג ופאקינג מחכה בקוצר רוח שתתעוררי..הבן אדם לא נרדם בלילה מרוב דאגה שאולי יקרה לך משהו..היית במצב אנוש והוא כמעט הרס את כל הבית חולים הזה..אחרי שהרופא יצא ואמר שאת במצב אנוש רועי אשכרה כמעט הרג אותו, והחדר הזה? הוא נלחם עם כל המחלקה שימצאו לך חדר לבד.. ושלא נדבר על זה שאסף כבר נמצא ביו המתים וככה גם העוזרים שלו.. אם..הוא אוהב אותך כמו שבחיים לא אהב אחרות, הוא וניקול זה כבר עבר לגמרי והוא גם הסביר לי את זה במילים שלו, הוא אוהב אותך,אז על טעות קטנה שהוא בטח אמר עכשיו את תוותרי? את מכירה את הטיפש הזה..הוא עושה הרבה טעויות אבל סה"כ הוא סבבה את לא חושבת?" היא אמרה ושתינו צחקנו על המשפט האחרון, הלוואי שלי תהיה אחות כזאת מדהימה ודואגת..אבל עם כל הצחוקים ומה שהראיתי מבחוץ היה לי ממש עצוב,ככה סילקתי את רועי בלי לדעת מה קורה איתו, מה קרה איתו כל הזמן הזה שהייתי מורדמת..אבל אז הכל נעלם כשקלטנו אותו מציץ מהחריץ של הדלת,כזה מפגר!
"חחח בוא הנה מטומטם!אני לא מאמינה שאני אחות שלך.." ג'וי אמרה ויצאה מהחדר בזמן שרועי נכנס והתיישב קצת רחוק ממני כי לא ידע איך אני אגיב לקירוב.
"אני לא נושכת..אתה יודע." אמרתי וניסיתי לשבור את האווירה שהייתה, הוא התיישב על המיטה שלי עם הגב אליי, לא יכולתי לראות את הפנים שלו. "אני אוהבת אותך..אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך.. בבקשה תסתכל אליי" אמרתי לו והוא הסתובב, הרגשתי את הדמעות עולות לי..הבייב שלי הוא היה נראה הרוס,חלש..ירדו לו כמה דמעות שניגבתי אותן וחיבקתי אותו וכאב לי,מאוד כאב לי
"בייב אני חושב שזה התפקיד שלי לנגב לך את הדמעות את יודעת..." הוא אמר והדמעות לא איחרו מלרדת ואיתם הצחוק שלי.
שפתינו התחברו..זה הרגיש כל כך טוב . התגעגעתי להרגשה הזאת שהוא מעביר לי בכל פעם שאנחנו נוגעים אחד בשנייה או מתנשקים או כל דבר אחר שקשור אלינו...
**************
מזכירה לשלוח שאלות, זה חשוב לי
אוהבת המוןןן
מבטיחה לענות עוד היום❤️❤️
YOU ARE READING
Loving Can Hurt
Romans"עזוב אותי! " אמרתי לו והרגשתי הדמעות חוזרות לעלות במורד גרוני, הוא רק צחק מזה-אידיוט! "מה אתה רוצה ממני? אני לא עשיתי לך כלום! בבקשה אני רוצה הבייתה להורים שלי" "בדיוק!! ההורים שלך! אני רוצה את ההורים שלך" הוא אמר ונתן לי סטירה, ועוד אחת עד שנמא...
