Let Me Love #מוקפא#

6

שלום לכולכם,עוד לא עבר שבוע אבל אני עכשיו מעלה עוד פרק כי היה לי חשק לכתוב.
איך הולך בחופש הגדול??
אני מבקשת ממכם לא להיות כמוני כי עכשיו אני מוצפת בשיעורי בית שדחיתי למועדים האחרונים.

"בוקר טוב" עיניי נלכדו בעיניו של פביאן,מנסה לקטוע את החיבור הדימוני שנוצר מהמבט ומעלה הבעה זועפת על פניי.
"אני אמרתי בוקר טוב" קולו עלה בטון אחד כך שהדבר היחידי שיכולתי לעשות היה למלמל בחזרה את ברכת הבוקר.

"אנחנו צריכים לעבוד על הנימוסים שלך",הרמתי גבה בזלזול.
אני לא עשיתי שם דבר שניתן להיענש פה,אני הייתי אמורה להצליח אחרי התיכון.
לשקם את חיי במקום אחר,אלא שלא התכוונתי למקום אחר כמקום שאני נמצאת בו עכשיו.

"בוקר טוב" קולי לא עטה שום קול רגשני או צפצפני,דיבור מהיר ככל הניתן כדי להראות לשרץ שאיני מפסידה.

"איך עבר הלילה שלך" אני שואלת בקול מאופק.
איני יכולתי לישון למשך דקה,מתוך הבית נשמעו רעשי המולה שנערכה למטה.
אפילו לא הוזמנתי,לא שהייתי מגיעה בכל זאת..

"סביר" מבטו היה שקוע ברשימת הנייר שמונחת בין ידיו,קורא כל דף ודף במהירות של שנייה ומסיט לדף הבא.

היום הזה לא ייגמר בצורה טובה בכלל

שרר בינינו שקט מופתי אך במזל רב מצדי שהאוכל הגיע ומסודר בצורה מרשימה על השולחן.

העברתי לצלחתי כמה שיותר פירות שאינן נראים לי רעילים.
החודש עדיין לא נגמר ולכן זה אומר שדיאטת הפירות עדיין לא נגמרה.
הייתי אמורה לאכול לפחות 8 פירות ביום אך די התפספסתי בעקבות כך שלא אכלתי יומיים...

הבטתי בצלחת של פביאן,שם נראה כל מה שרציתי למות בשבילו.
אך ורק אוכל מתוק.

אני לא יכולה להגיד שאינני התפתתי לגנוב לו את הצלחת כשהוא עסוק עם האייפד ,אבל נשכתי את שפתיי ודמיינתי שהפירות הבריאים והמגעילים שבצלחתי הן בעצם דונאטס תות.
אני אוהבת דונאטס תות!

בעצם,אני אוהבת כל דבר שיש בו סוכר,ולא סוכר בריא כמו שיש בפירות.
אלא סוכר ברמות מטורפות,מפלי שוקולד עם הר געש שעשוי מסירופ מייפל ששמים על הפיינקייק.

זה היה אחד מהדברים הבסיסים שגרמו לי לא להיות כל כך רזה.
אני ממש לא אוהבת בנות שנראות עור ועצמות,על מי אני עובדת?? הייתי מתה להיות כמוהן ולאכול ערימות של וופל בלגי עם אגוזי פקאן.

אוליביה אל תחשבי על אוכל עכשיו,נשארו לך עוד כמה ימים עד שאת מפסיקה עם הפירות המעצבנים האלו ואז תאכלי לאכול מה שתרצי,אבל בכמות נכונה....

"את רוצה את הצלחת שלי",איך אי אפשר לשים לזה לב?

"לא" כמעט הרגתי את עצמי כשאמרתי זאת.
אני איש סוכר,אני צריכה מתוק!

"הפנים שלך לא מראות את זה" הסתכלתי על עבר פביאן שחיוך זחוח התפתח על לחייו.
"זה לא בריא" התנגדתי,אוי אני נשמעת כמו אימא שלי...

"אבל זה טעים" פביאן נגס בסופגנייה הראשונה ושכבר לא יכלתי לסבול זאת זרקתי את הפרי שבידי על המקום הראוי לו והתפלתי על הסופגניות.
"מישהי פה ממש אוהבת מתוק" פביאן ממלמל בזמן שאני יודעת שהוא צוחק בליבו על מעשי הפראיים.
אבל המשכתי לאכול,מתענגת על טעם הסוכר בפיי,התגעגעתי לזה!.

"היום את מעבירה את הדברים שלך אליי" הסטתי את המבט מהצלחת לכיוונו.

"למה?","אני רוצה להכיר אותך יותר טוב אוליביה" מבטו ניקב את עיניי.
"אני לא רוצה להכיר אותך" הנדתי בראשי בזמן שפיי היה מרוח בריבת תותים.
"לא דיברנו על הנימוסים שלך?" בלעתי את החתיכה האחרונה שנשארה בגרוני.

"מה יקרה אם אני לא יגור איתך בחדר?"
פניו נראו כאילו הוא חושב.
"כזה דבר לא יקרה".

ואוווו עוד פרק...
אני צריכה סוכר,כפי ששמתם לב אני חולת סוכר יותר מאוליביה.
כל דבר עם סוכר לבן ויפהפה.

למזלי התברכתי בכך שאני מטר 70 ורזה עם כל הנתונים הנכונים של אישה כך שאני יכולה לאכול הרבה מזה.

אני נשמעת משוגעת???