Let Me Love #מוקפא#

10

אני ממש מצטערת על זה שאני כמעט לא כותבת פרקים, פשוט אני גם משכתבת את הסיפור הראשון שלי והביצפר ועם החיים החברתיים ואינלי כלכך הרבה זמן.

אני חושבת שאולי בעוד שבוע אעלה פרק כי זה לא פייר בשבילכם שאני מעלה פעם בהרבה זמן.

לפעמים אני שומעת זמזום אם אני ממקדת את אוזני,היו הרבה מקרים שניסיתי לא לשמוע,לא להקשיב למה שהאנשים שביכול "עוזרים" לי.

אני לא מצליחה לשמוע את הזמזום,הזמזום לא מופיע.

אני מנסה לאטום את אוזני מכל רעש,
מכל אדם שקרן,
מכל אקס בוגדני ורמאי

אבל אני לא מצליחה,אמי אמרה לי רבות על כך שאני צריכה להיות יותר קשוחה עם אנשים, כשדבר נורא ואיום קורה ואותו אדם אשם בכך לא לסלוח,אם הדבר חשוב יותר מכל מה שקרה בזמן החברות לא לסלוח.

אני עוטפת את ראשי בשמיכה ומכסה את עצמי עד שאיני נראית בחדר אימלא גבעת השמיכה שגופי יוצר.

לאחר שאני ודלטון נפרדנו התפללתי שלא ימצא מישהי טובה יותר ממני,הייתי בדיכאון בתקופה של חודשיים, למרות החברות החדשה שלי עם אליס, שנתפסה כאדם בוגדני כמו דלטון, לא יכולתי לשמוע או לראות את דלטון לעולם.

מכל הדברים הרעים שפביאן עשה לי ,יותר גרוע מכך שהוא כלא אותי בביתו היה לראות את דלטון.

והדבר הכי גרוע, הם מכירים.
זה לא במקריות כל העניין הזה.

יכול להיות שהכרתי את פביאן רק מלפני חודש אבל הוא משגיח עלי כבר הרבה יותר.

כאשר דלטון עזב אליס הגיעה, לשניהם קשר מוזר עם פביאן.

אני לא אוהבת את כוח ההיגיון של מוחי אבל הרעיון נראה כל כך שקןף שאיני אוכל שלא לנתעלם ממנו.

פביאן אשם בכל, הוא גרם ללבי להישבר כאשר הביא את דלטון ואליס לחיי וגרם להם לבגוד בי, ללכת ממני,לשנוא אותי עד כדי כך שיעשו לי כאלו מעשים.

למה הוא כל כך שונא אותי?, למה הוא היה חייב לשבור לי את הלב בכך שמסיט את כולם נגדי.

הרגשתי גוף נשכב על ידי,אני לא מסוגלת להוציא הגה.
הדמעות זולגות מעיני עוד לפני ששמתי לב בכלל, הייתי שבורה.

חוץ מאמי אין עוד אדם שאוהב אותי, שצריך אותי,שאני יצטרך אותו....

השמיכה יורדת מראשי ומכסה אותי עד כתפי.

ידיים נכרכות סביב גופי ומושכות אותי לחזה קשה ולשפתיים שמנשקות את שערי.

"אני אוהב אותך"