Let Me Love #מוקפא#

4

"מה את חושבת שאת עושה?" קול מוכר דיבר לעברי.
לא זכרתי כלל את המאורע,האם נפגשתי עימו לפני?
פלטתי צרחה כשהרגשתי את גופו לחוץ אל גופי ליד שולחן האוכל,אך לא הגבתי כאילו הוא משוגע,אלא חיבקתי אותו חיבוק מוחץ.
זה היה החוטף שלי
לא יכולתי לשלוט בתנועותיי,כאילו הגוף שלי מקבל הוראות משלו.
"אני רעבה" מלמלתי ללא רצון,איך זה ייתכן שהוא שולט על גופי כך?

"הנסיכה שלי רעבה" הוא מנשק את כתפיי נשיקות רכות עד לצווארי.

זאת לא אני,זה לא יכול להיות.
האישה שאותה הוא מנשק היה צעירה ממני לפחות בשלוש שנים וחוץ מזה,היא אהבה אותו.

איך אפשר לאהוב אדם כזה?
הוא התנהג כלפיי בצורה מחפירה,חטף אותי כשחיי עמדו להתבסס סוף סוף.

הגבר הסתכל עליה במבט חלמני ואינו סקר את גופה אלא הביט בעיניה בלבד.

היה ניתן לראות את כמויות האהבה המטורפות שבליבו כלפייה וכך גם להפך.

טיפות זיעה התחילו להתבסס במצחי והעברתי יד בשערי,איך הגעתי לכל הצרה הזו??

האישה הסתכלה לעברי,היא רואה אותי!
"אל תברחי
אל תברחי
אל תברחי".

הבהירות חלפה בעיני,זו הייתה אותה אישה.
אותה אישה שהופיעה בחלומי,צועקת לי לברוח.'

נשמתי נשימות ארוכות וזיעה עטרה את כל גופי.
נגעתי במצחי,אולי יש לי הזיות?

"מישהי התעוררה על הצד הלא נכון הבוקר" צרחתי מאימה.
אותו בחור בחלום,אותי חוטף,עכשיו יושן איתי במיטה.
וכאילו שזה לא מספיק,הייתי עירומה לגמרי.
מיהרתי ללפף כלפי גופי את השמיכה והסתרתי בנוסף גם את עיניי,מסתבר שאני לא העירומה היחידה בחדר.

לגבר היה מבט משועשע וצחוק עמוק נפלט מגרונו
"לא משהו שלא ראית לפני" פני הוחמצו לעברו.
וקמתי על רגליי מהמיטה.
"את בסדר" הוא עדיין צחק,אני בטוחה שנראיתי כמו מפלצת עכשיו.

"כן אני בסדר" נפלתי על הרצפה בגלל השמיכה שהסתבכה לי בין רגליי.
"אתה אתה חושב" צרחה נפלטה מפי ומבט שונה הופיע על פניו.
"תני לי לעזור לך" הוא לבש תחתוני בוקסר שהוציא מן הארון.
"אל תיגע בי" זחלתי בעודי מחזיקה את השמיכה על גופי עד שהגעתי לחדר האמבטיה,שם התפרקתי לגמרי.

●♧●
אני מסתגרת כבר בחדר הקטן שעתיים.
אני לא רוצה לצאת החוצה.

החיים השלווים שלי הוחלפו בכך שאני נמצאת כרגע במקום שאיני יודעת איפה הוא.

"את בסדר שם?" קולו חדר מבעד לדלת.
לא דיברתי,שיחשוב שאני מתה ואז אולי יסכים לשחרר אותי.

"שאלתי שאלה"קולו הורם ודפיקה חזקה נשמעה על הדלת.

"כן" עניתי,בדקתי את פניי אם אין סימן לכך שבכיתי אך ידעתי שהוא שמע את הכל.
הוא עמד ליד הדלת כך שהיא כמעט נתקעה בו,התהלכתי לעבר המיטה.
אני רק רוצה לנוח.

"מה אתה חושב שאתה עושה?" אזהרה נשמעה בקולי למרות כך שהוא זה שמחליט.
"ישן" הוא נכנס למיטה ביחד איתי והפנתי לא את ראשי.
לכל אחד מאיתנו הייתה פינה מנוגדת,שני צדדים שונים.

"קוראים לי פביאן" שתיקה שררה בינינו.
"אני חושבת שאתה יודע איך קוראים לי" עניתי בעוקצנות,כל כך הייתי צריכה ספר טוב שיעביר לי את הזמן הנורא הזה.

"לילה טוב ליב" הוא התקדם יותר קרוב לעברי.
"אל תקרא לי ליב" עיניי פגשו בעינייו.
"אני לא חברה שלך,אל תעשה לי קיצורי שם" דיבורי היה נטול רגש.

"לילה טוב ליב" הוא התקרב לעברי עוד יותר עד שכמעט והיינו צמודים.

לא שמתי לב לכך שבכיתי עד שדמעות הרטיבו את כל הכרית שלי.

●♧●
פרק נוסףףף כי אני כל כך מקסימה
אז מה אתם חושבים על הספר בנתיים???
ותגידו בכנות כי אני אנסה להשתפר ככל שאוכל