Let Me Love #מוקפא#

7

עוד פרקק

שלווווום,מי מוכן לחזור לביצפר???(בטח שלא אני)....
אני מרגישה כאילו נגמר לי השפיות שעכשיו צריך לחזור ל***** סקול בית ספר לתסכול

אז לפרק-

את שלל היום העברתי בקריאת רומן טוב,אני קוראת כדי לשפר את אוצר המילים שלי ובכלל,כדי לדמיין סיפור שאני נמצאת עוד במיטה שלי.

אהבתי את הספרים של סמנתה יאנג,ניתן להתחבר אליהם אך לאחר קריאת כל הספרים שחה הבנתי איך היא כותבת את הספר.
הם מכירים,
לאחר כמה זמן וכמה קשיים נעשים זוג,
לאחר מכן רבים,
משלימים,
רבים ריב יותר גדול,
ואז משלימים כדי שהסוף יצא שמח ויפה.

כל כך רציתי גבר כמו בספרים בשבילי,שישחק לי בשיער וישכב לידי במיטה והכי חשוב מכל,שאני יהיה חשובה לו.

התכונה הכי חשובה לי במערכת יחסים היא כנות,מאחר שאדם מטורף אילץ אותי לגור כאן,במקום הזה,ואומר שאני אמורה להתנהג כמו בת זוגתו כבר מראה לי שגם אם הוא לא היה מטורף לא הייתי רוצה בו.

אני לא יכולה שמשקרים לי,לכן למדתי סדנה שבה מראים את גוף האדם שנדרך לקראת שקר.
לסת מתהדקת,בליעת רוק אינה רצויה,ידיים שחייבות להתעסק בדבר אחר,חייבות לזוז.

למרות שסימני השקר לא עבדו על פביאן ידעתי שהוא משקר,או מסתיר דבר מה.

ייתכן ששאלתי אותו שאלות שאינן מדויקות מספיק,אולי אני צריכה להתמקד באופן מדויק מספיק כדי שלא יוכל לחמוק מהשאלות שלי באופן בלתי מורגש ומשכנע מספיק כדי שלא אחשוד.

השומר שהיה לידי,כדי שלא אנסה לחמוק ולברוח החוצה הוציא אזהרה מפני שהסתכלתי על דלת היציאה.
אך זה לא היה עוזר לי,הדלת הייתה גבוה ברמות שאי ניתן לתאר.
וניתן לפתוח אותה בטביעת אצבע של פביאן או אחד משומרי הראש הראשיים שהיו היחידים שפביאן בטח בהם מספיק.

בי הוא לא בטח כלל,מבטו היה קשה כשהופנה לעברי והייתי בטוחה שאם מבטים היו הורגים,אני הייתי גוססת על הרצפה ממזמן.

הוא כל הזמן מלמל על כך שהוא צריך לעזור לי,הוא צריך טיפול!

הוא לא עזר לי אלא הרס לי את כל מה שדמיינתי על החיים עצמם.

רציתי להיות בוגרת ואחראית במקום שבו ארגיש בית,אבל הגורל היה מוכרח להתערב ולהרוס לי את הבקשה היחידה שלי.

הדלת נפתחה בחריקה מחרישת אוזנים כך שעיוותי פרצוף לרעש המציק,פביאן התגלה על סף הדלת בעודו צולע כאשר אדם בעל גינס מחוספס,נעלי ספורט וגקט שברדס מחובר אליו ונמצא אל ראשו עוזר לו ללכת יותר מהר.

לבי פעם בכאב לשנייה,אך כאשר השנייה נגמרה לא הרגשתי כלום.

זה קרה לעיתים קרובות,הלב שלי הרגיש חסר כיוון כשפביאן הופיע.
אני מרגישה סימפתיה אליו אך לאחר כמה שניות הרגש נעלם וחזרתי לשנוא אותו,שלא לדבר על החלום המוזר שחלמתי על שנינו.
כאילו שאני והוא נוכל להסתדר אי פעם.

חזרתי עם השומר שעזר בנוסף לשני הבחורים להיכנס אל עבר הבית.
וישבתי על הכורסא בזמן שבקורסא השנייה שכב פביאן.
חולצתו היה קרועה בגבו ונוזל אדום הרטיב את חזהו.

החתך היה נראה הרבה יותר עמוק כאשר החולצה הורדה ממנו כדי לטפל בפציעה ואישוניי נחשבו למראה.

קעקוע.

יותר נכון רונה.

אך הדבר שהכי פחדתי ממנו היה שזאת לא הפעם הראשונה שראיתי את הקעקוע.
הוא היה עם אותו הקעקוע בחלום,אבל איך זה ייתכן?,הרי לא ידעתי שיש לו קעקוע כזה.

אני מכירה אותו מאיפשהו,עכשיו אני בטוחה בכך.
וזאת הפעם הראשונה שאני רוצה להישאר במקום הזה כדי לגלות מה לעזאזל כולם מסתירים ממני!

ממשיכה ב30 הצבעות