10. Step one

893 117 49
                                    


"טוב, לואי אתה תלך להביא את הדובדבנים. יש לנו מזל שהיום הקינוח כולל אותם. תחביא כמה בחולצה שלך ובכיס הקטן של החולצה שלך וגם במכנסיים. כמה שאתה יכול."

"אבל אז זה יראה כאילו יש לי ציצי ואז יחשדו בי."

"הו, קדימה, תתגבר על זה. תרוץ מהר במדרגות. בשבילי אתה יפה עם ציצי או בלי ציצי."

"א-אוקיי. אבל אתה הולך לקחת את החבלים."

"ואיך?"

"תגיד שהיום אתה רוצה להתנדב בהגשת האוכל לשולחן. בדרך, תיקח חוט ארוך ותלפף אותו סביב המותניים שלך ואז תיקח את המגש, תתנהג כרגיל."

"רעיון טוב לואי."

"אני יוד-"

"כל המטופלים מתבקשים לרדת לחדר האוכל מספר 359 לארוחת הבוקר." הקול קטע את השיחה הקטנה אך החשובה של לואי הארי.

"קדימה. התוכנית מתחילה."

-

"מי מתנדב לעזור עם האוכל היום?" שאלה גברת ג'וד.

"אני." לואי מיד הרים את ידו וחייך חיוך תמים.

"הו, אני רואה שהתחלת להפנים את מה שקורה בבית הזה," מלמלה גברת ג'וד לפני שחייכה אליו והובילה אותו ואת שאר המתנדבים למטבח.

"אני אקח את הפירות." לואי מיד הציע וגברת ג'וד הנהנה והגישה לו את המגש עם הדובדבנים.

"תחלק את הפירות לצלחות קטנות לכל מטופל. בננה אחת, שני פלחי תפוז, פלח אבטיח ומלון וחמישה דובדבנים," הורתה גברת ג'וד ללואי והוא הנהן והתחיל לחלק במרץ.

"לואי, תורך לחלק את הקינוח," אמרה גברת ג'וד כשראתה שכל המטופלים סיימו את הארוחה שלהם שכללה לחם מרוח בגבינה וכמה ירקות בצד.

לואי התחיל לחלק את הצלחות הקטנות לכל מטופל וכשסיים התיישב ליד הארי בחזרה.

"זה לא מספיק דובדבנים," מלמל הארי בשקט.

"אני יודע אבל גברת ג'וד לא הורידה את העיניים שלה ממני. כאילו שהיא ידעה שאני זומם משהו."

"בסדר, אני אמצא משהו. אסור שהתוכנית שלנו תתעכב," אמר הארי והתחיל לאכול בתמימות את הבננה, מזכיר לעצמו לא ליצור קשר עין עם אף אחד כשהוא אוכל בננה. הוא חייב להגיד את זה גם ללואי. (אוקיי מי זוכרת את הראיון באקסטרה פקטור שהארי אמר את זה??)

כשהוא סיים את הבננה הוא הציץ לצלחתו של לואי וראה שהדובדבנים עדיין בצלחת. הוא מיד זלל את כל הפירות שלו ולפני שהעביר את הדובדבנים ללואי, הוא וידא שאף אחד לא ראה את זה. לואי מיד תפס את הדובדבנים והכניס אותם לכל כיס אפשרי שנמצא במדים שהוא לובש כרגע, מנסה לא למחוץ אותם.

"מי עוזר לפנות את ארוחת הבוקר?" שאלה גברת ג'וד, מסתכלת על הארי בצפייה. אך היא לא צריכה אפילו לשלוח לו מבט.

"אני מתנדב." הארי מיד קפץ וגברת ג'וד חייכה לעצמה.

"בואו אחריי." היא התחילה להוביל.

-

"הארי, אתה שוטף את הכלים היום וכל השאר מייבשים," הורתה גברת ג'וד והארי התחיל במלכה, מסתכל לצדדים כדי לראות אם יש חבל בסביבה וכמעט קופץ מאושר שמבין כמה קל זה היה.

"א-אה אני חושב שמשהו נתקע בצנרת של הכיור, תני לי לבדוק דקה." הארי אומר וגברת ג'וד מהנהנת, בינתיים השאר ממשיכים לייבש את מה שלא הספיקו.

הוא מיד מתכוף למטה ובתנועה אחת מהירה, לוקח את החבל ומכניס אותו לתוך מכנסיו. הוא לא יכול ללפף אותו סביב המותניים שלו כי ישימו לב. הוא מיד קם ומחייך בתמימות, כאילו שלא עשה כלום.

"היה שם איזה בורג משוחרר אז הייתי צריך לחזק אותו. זה שום דבר." הוא מנסה להישמע אמין ככל האפשר.

"אוקיי, תודה הארי." גברת ג'וד מחייכת בפעם הראושנה מאז שהארי ולואי הגיעו לכאן. אך הרי עדיין חושב שזה לא חיוך אמיתי.

אחרי שסיים לשטוף את כל הכלים גברת ג'וד לא הייתה שם, אלה המחליפה שלה, מארי.

"היי, א-אני יכול לצאת? סיימתי לשטוף את הכלים." הארי שאל והתפלל בכל ליבו שהיא לא תסכים לו, כדי שיוכל לחפש בחדר הזה את מה שהוא צריך.

"לא. עד שכולם לא מסיימים אף אחד לא יוצא. זה אחד מהחוקים," אומרת מרי והארי מזייף עצב והולך לשבת על כיסא במטבח, סורק אותו עם עיניו ועוצר על הנקודה שרצה, שם נמצא מה שהוא צריך שיחזק את הדם המזוייף עליהם. צבע מאכל אדום. הארי ידע שהם משתמשים בזה כדי ליצו בצק בכל מיני צבעים למטופלים.

הוא קם מהכיסא, לא משמיע יותר מידי רעש ומתחיל להסתובב בחדר, רואה שהם כמעט סיימו לייבש את הכלים והוא חייב להזדרז. הוא מיד הולך לאיפה שצבעי המאכל נמצאים ובדיוק כשהוא לוקח את הצבע האדום מארי מודיעה לכלם שהם יכולים לצאת. הארי מיד אגרף את הבקבוק הקטן בידו הגדולה, כך שהוא לא נראה ויוצא מהחדר, עולה לתא שלו ומסמן בעיניו ללואי שיעלה.

"שימו לב, מטופלים שמספרם הוא; 13, 14, 7, 8, 10 ו-11 מתבקשים לעלות לחדר מספר 231.
מטופלים, 1, 3, 6, 12 ו-5 מתבקשים להיכנס אחרי הקבוצה הראשונה לחדר מספר 231.
מטופלים שמספרם הוא; 2, 4, 24, 25 ו-19 מתבקשים ללכת בשעה שתיים בצהריים לפסיכולוג לפי סדר הקראתם. כל השאר, משוחררים מטיפולים היום. המשך יום טוב." הקול סיים את ההודעה.

"הארי, זה לואי. אני מהתא שלי כדי שגברת ג'וד לא תחשוד."

"אוקיי, השגתי לנו צבע מאכל בצבע אדום כי לא היו מספיק דובדבנים והתוכנית לא יכולה להתעכב. הבאתי כמובן גם את החבל."

"הם ישימו לב שהצבע מאכל הזה חסר."

"אל תדאג. הספקתי לשים פתק מנייר טואלט שעליו רשום חסר ככה שהם יחשבו שהוא פשוט נגמר ושצריך לקנות עוד."

"אני ממש מקוה שזה יעבוד הארי."

"אם נעבוד לפי התוכנית אני מבטיח שזה יעבוד. הבטחת זרת." הארי שלח את הזרת שלו דרך החור בקיר, מצפה שירגיש גם את הזרת הקטנה של לואי.

"הבטחת זרת." הוא מרגיש את הזרת הקטנה של לואי ומחייך.

"מחר ניקח יום חופשי בגלל שבעוד יומיים מתחיל שלב 2. אתה מעמיד פני חולה וגונב לדוקטור את המכשיר של הדפיקות לב. כבר היום אצל הפסיכולוג תתנהג לא כרגיל.

"אוקיי."

Crazy- L.S (AU)Where stories live. Discover now