Crazy- L.S (AU)

2. A hole in the wall

"סלח לי, אדון סטיילס?" הוא הרגיש טפיחה קטנה על הכתף שלו.

הוא הסתובב בחדות, עיניו לא מביעות שום רגש. מה שהפחיד קצת את לואי. הוא זז במקומו באי נוחות.

"א-אה.. רציתי ל-לשוחח איתך לחמש דקות," אמר לואי, קצת מפחד. הוא התחיל להאמין לשמועות שאמרו. שהארי חסר לב, רוצח, חסר רגשות.

הארי העביר את מבטו לכיסא הבודד ששהה בפינת החדר כסימן ללכת ולשוחח שם. השניים התקדמו אליו ולואי התיישב על הכיסא. הארי רק עמד מולו, גובהו מתנשא מעל לואי וזה קצת מלחיץ אותו אך הוא בולע רוק ומתחיל לדבר.

"אז אתה בעצם הרוצח. הזה שרוצח כל אחד שבא בדרכו ואז לוקח את הבשר שלהם. נכון?"

הארי הוציא גיחוך מפיו, "נגיד ש.."

"אתה יודע איך קוראים למחלה הנפשית שלך?"

"אין לי אחת כזאת." ענה הארי, רעד עובר בגופו כשהעיניים התמימות של לואי מסתכלות עליו ומחפשות תשובה.

"אוקיי.."

"שאלה הבאה."

"הדבר הזה מתחיל לעצבן אותי. מה השאלה העיקרית שלך?" שאל הארי בעצבנות, רגלו מתופפת על רצפת העץ. הנער בעל העיניים התמימות מתחיל לעצבן אותו.

"א-אה, האם א-אתה באמת רצחת את הבן ז-זוג שלך?"

חיוך התפשט על פיו של הארי. "אתה באמת מאמין להם? הם שופטים אותך לפי הקריטריונים שלהם. לא מעניין אותם אם בסוף אתה אשם או לא. ברגע שנכנסת לפה, אין דרך חזרה. ולשאלתך, לא, לא רצחתי את הבן זוג שלי, בן."

ועם זאת, הארי עזב את לואי לבד, בפינת החדר קצת מבולבל ולא מסופק.

-

"כולם להיכנס לתאים שלהם!" פקדה גברת ג'וד ואחריה נגררה מארי שמחלקת אוכל לכל אחד מהאנשים.

שגברת ג'וד עברה ליד התא של הארי היא חייכה חיוך קטן והורתה למארי לשים את האוכל בתא שלו.

הארי הכניס חתיכת עוף לפה אך מיד ירק אותה בשל הטעם הנוראי והטפל. "לעזאזל, מה זה הטעם הדוחה הזה." הוא אמר לעצמו, לקח עוד חתיכה ואז ירק את האוכל בחזרה לצלחת.

גברת ג'וד עשתה עוד סיבוב בתאים, מאירה עם הפנס שלה על כל אחד מהם ובודקת שכל חולה במקומו.

"תוציא את היד שלך מהמכנסיים, ג'ו." היא ציוותה על אחד מהמטופלים.

"סטיילס, אני רואה ששבעת," אמרה גברת ג'וד עם חיוך קטן על פניה.

"האוכל הזה זה הדבר הכי דוחה שטעמתי בכל חיי." הארי אמר, לא ממצמץ אפילו.

"אז תתרגל לאכול אותו כי מעכשיו זה מה שתאכל כל יום." גברת ג'וד אמרה בקול תוקף. "מובן?" היא חייכה אליו חיוך אדיב והמשיכה לתא הבא.