"לואי,אנחנו אמורים למות היום," אמר הארי באדישות.
"מה?!" לואי נבהל, שוכח לרגע מהתוכנית אבל אז נרגע קצת כשנזכר בה.
היום, הם אמורים לתלות את עצמם ולהחליש לעצמם את הדופק ברמה משמעותית. ככה הם יתפנו לבית חולים ואת יחוברו למכשירים שימדדו את הדופק שלהם אך הם ינתקו את המכישירים וכך יחשבו שהם מתים. אחר כך, הם יעברו לחדר מתים ומשם יברחו. הם יודעים שהם לוקחים סיכון ושאולי הם יכשלו. אך בסופו של יום, זה שווה את זה.
"מה קרה, לו?" שאל הארי בדאגה.
"מה יקרה אם לא נצליח?"
"הו, קדימה לואי." הארי פתח את זרעותיו והזמין את לואי להיכנס אליהן. לואי התכרבל לחזהו.
"למה אתה בוכה?" שאל הארי כשהרגיש את החולצה שלו קצת נרטבת.
"מה אם זה לא ילך?" הבכי שלו התגבר, "אני לא רוצה למות הארי."
"לואי, אנחנו לא נמות. וגם אם כן, מה שאני בטוח שלא יקרה, אנחנו ניהיה ביחד בגן עדן," הביח הארי, מנחם את עצמו בו-זמנית.
"אני רוצה לעשות איתך אהבה עוד הפעם. מי יודע, אולי זאת תיהיה הפעם האחרונה." אמר לואי בקול רועד, מרים את ראשו מהחזה הנוח והחם של הארי, פניו אדומות ועיניו ושפתיו נפוחות.
הארי מיד הצמיד את שפתיו לשפתיו של לואי, מנשק אותו ברכות ואז מעמיק את הנשיקה. הלשונות שלהם מחוברים ויש לנשיקה טעם מלוח והיא דביקה. גם הארי וגם לואי בוכים עכשיו. הנשיקה הדביקה ממשיכה והם מתקדמים למיטה. הארי מעל לואי עכשיו והוא מלטף את פניו של לואי ברכות, משנן כל פרט בהן, יודע שאולי זאת תיהיה הפעם האחרונה.
לואי, מצדו, מתרכז רק בנשיקה, בכמה שהוא אוהב את הארי ושהוא כל כך רוצה שזה כבר יעבור, שהם יחיו חיים טובים אחרי שיצליחו בתכונית.
הם מתחילים להתפשט, מורידים את הבגדים באיטיות, נהנים מכל רגע. הם עדיין בוכים, הם לא יודעים עם זה משמחה או מעצב.
"אני כל כך אוהב אותך, מלאך," אומר הארי בעונג כשלואי מנשק את עצמות הבריח שלו נשיקות פתוחות, מתעכב על כל נקודה.
"גם אני אוהב אותך, הארי," מחזיר לואי וחוזר לעצמות הבריח שלו ויורד משם לבטן שלו ועכשיו הוא מעביר את אצבעותיו על הקעקועים של הארי.
הארי מוריד את מכנסיו של לואי ביחד עם תחתוניו, נוגע איברו של לואי בעדינות.
"מממ, הארי," גונח לואי.
"נעים לך?" הארי שואל בקצת יותר ביטחון וכל מה שהוא מקבל זה הנהון קטן מלואי והמהמום גדול.
הוא מסובב את לואי על הגב, מפזר נשיקות על כל צווארו וגבו ומתחיל להיכנס ללואי בעדינות, יוצא ונכנס. הוא לא ממהר, הוא רוצה שהרגע הזה לא יגמר. הוא רוצה להיות עם לואי לתמיד. וכך גם לואי.
"אתה בסדר לואי?"
"כ-כן אהה." לואי גונח בעונג, מסמן להארי להגביר את הקצב. וכך הארי עושה. הוא מגביר את הקצב אך עדיין שומר על עדינות, לא רוצה לפצוע את לואי.
תוך כדי שהארי נכנס אליו, הוא מנשק את גבו של לואי, מנסה להחליף את הכאב הזעיר בעונג מוחלט. אולי זאת תיהיה הפעם האחרונה שלהם
-
לואי והארי עכשיו עוברים על התוכנית פעם אחרונה.
"חזרה מהירה לואי, אנחנו הולכים ללכלך את עצמנו בצבע מאכל ובדובדבנים הקצת רקובים שיש לנו. אנחנו הולכים להשתמש בחבל כדי ליצור אשליה שאנחנו מתים. כמובן, אנחנו נחנוק את עצמנו קצת אבל לא נהרוג את עצמנו. המטרה היא לצאת חיים. אחר כך יפנו אותנו לבית החולים ומשם יחברו אותנו למכשירים שאותם ינתק, יעבירו אותנו משם לחדר מתים ומשם נברח ללונדון בתקווה שלא ימצאו אותנו."
"מובן," הסכים לואי.
-
"הגיע הזמן לואי, קדימה. תיפרד מכל המקום הזה," אמר הארי בציניות.
"מצחיק מאוד. אני מקווה שלא ניפרד מהעולם הזה בעוד כמה דקות."
"אוקיי, אני מכין את כל הדברים, תלכלך את עצמך באבק שיש פה על הרצפה, תמחץ כמה דובדבנים עלייך ותשכב על המיטה או משהו," אמר הארי בזמן שהכין את כל הדברים על החבל.
"אוקיי, אני מדגים את מה שנצטרך לעשות. תסתכל ותנסה לזכור את הכל."
"אוקיי." לואי אמר בזמן שהארי צבע את עצמו בקצת צבע מאכל ולכלכך את בגדיו.
הוא לקח את החבל בידו וסובב אותי סביב צווארו. אחר כך, הוא קשר אותו והידק אותו סביב צווארו אחר כך הוא העמיד פני מת.
"אני חושב שהבנתי," אמר לואי בחשש מוכן לבצע את זה.
"אני אוהב אותך, לואי."
"גם אני אוהב אותך, הארי." הם חלקו נשיקה קצרה. אולי אחרונה.
"שלוש."
"שתיים."
"אחת."
---
פרק הבא פרק אחרון!! אני מתרגשת לקראת הסוף.
אני ממש מתרגשת
אבל
ממש!
יהיה אפילוג אחרי הפרק האחרון שיעלה ביום ראשון.
YOU ARE READING
Crazy- L.S (AU)
Fanfiction"מה אם אני באמת משוגע?" "אל תתן לרעיונות שלהם להשפיע עלייך לואי. הומוסקסואליות זו לא מחלה." שנות השישים. לואי וויליאם טומלינסון, עיתונאי צעיר, כלוא במוסד לחולי נפש בשל היותו גיי. הוא כבר עומד להיכנע אחרי שבן הזוג שלו הסכים לחתום על תפסיו, כשיום אחד...
