מבין הצללים

פרק 4

קפאתי במקומי מאזינה לנשימות הכבדות שלו מעבר לקו "א-אתה משקר" הוא צחק והרעש הזה גרם לצמרמורת של בחילה לעבור במורד עמוד השידרה שלי.
"אני אף פעם לא משקר" הידיים שלי רעדו בלי שליטה ויכולתי לזהות את רעש המעלית ברקע, הוא עולה למעלה.
אלוהים, לא חיכיתי שנייה אחת נוספת ומיהרתי לנתק את השיחה קמה מהכיסא במהירות וגורמת לו להתהפך. "ליילה מה קורה?" "א-אני חייבת לברוח" מלמלתי מנסה לצאת מהמקום הקטן שכלא אותי, אבל ריילי אחזה בכתפיים שלי בחוזקה מונעת ממני לזוז. "מה קורה פה?" "הוא פה!" צרחתי והרגשתי את האחיזה שלה עליי נחלשת. "מה?" הדמעות שלי זלגו על פני בחופשיות, "ה-הוא רצח את פטריק" לחשתי מרגישה איך המילים האלו פוצעות אותי.

שטף של זיכרונות תקפו אותי, זיכרונות של השומר החביב שבכול בוקר בירך אותי בבוקר טוב, השומר שסיפר לי על שתי הבנות שלו שמתות על ביונסה ועד כמה הן היו שמחות שהוא השיג להן כרטיסים להופעה, השומר ששיתף איתי פעולה בכול פעם שרציתי למתוח את הופ, ידיד שלמדתי לאהוב עם השנים.
את אותן דימויים החליף הקול של הגבר מעבר לקו והוא הדהד בראשי.

״הרגתי אותו"
"לווי, פטריק לווי"

לקחתי צעד אחורה מרגישה לפתע חלשה.
הייתי כול כך מרוכזת במחשבות שלי שכמעט פספסתי את השיחה של ריילי "מה זאת אומרת הוא בבניין!" קפאתי, מעט התקווה שהייתה לי שהוא משקר נעלמה, הוא באמת פה ופטריק באמת מת.                                                                                             "מתי תהיו פה?" שוב פעם דממה וחוץ מהנשימות השטחיות שלי ושל ריילי לא שמעתי כלום "תגיעו מהר! המטורף הזה הרג את השומר שלנו!״ היא ניתקה ופנתה אלי.
״ליילה אנחנו צריכות ללכת" הנהנתי אבל לא יכולתי לתפקד, לא יכולתי לעכל את מה שקורה פה, מה לעזאזל הגבר הזה רוצה?!.
אחרי כמה שניות בהן היא הבינה שאני לא מתכוונת לזוז היא אחזה ביד שלי בעוצמה ואני הנחתי לה לגרור אותי עד שעצרתי במקומי גורמת לריילי למעוד קדימה. ״מה לעזאזל את עושה?!" "הופ! הופ עדיין פה, והיא לא יודעת שום דבר על מה שקורה פה". 
"אנחנו לא יכולות להישאר אנחנו חייבות להתחבא" "ולהפקיר את הופ?!" כמעט צעקתי מרגישה איך זעם משתלט עליי "אין לנו ברירה, ליילה הוא פה! ואם מה שהוא אמר לך נכון אין לו שום בעיה לרצוח" "אבל..." "שום אבל! תבואי איתי או שתשאירי פה אני לא מתכוונת להסתכן עבור אף אחד!" שתקתי, מנסה לחשוב מה לעשות.
"אני נשארת" לחשתי, חוסר הביטחון בקולי ברור מאוד גם לאוזני "את משוגעת" ניערתי את ראשי לוקחת צעד אחורה ועושה את דרכי למדרגות מגששת את דרכי. שלוש שנים אני עובדת פה, למדתי לשנן כול פניה וכול מכשול בדרך אבל לפתע הכול נעלם. הדבר היחידי שעבר לי בראש הוא שאני צריכה למצוא את הופ ולעוף מפה, להתפלל שהמשטרה תתפוס אותו ותגרום לו לשלם על מה שהוא עשה לפטריק.
הנחתי את הידיים הרועדות שלי על דלת המתכת הגדולה, משתמשת בכול הכוח שלי בשביל להניף אותה.
מצאתי את עצמי מועדת קדימה מעוצמת הדחיפה ואחזתי במעקה המדרגות בשביל לגשש את דרכי מטה, מדרגה אחר מדרגה מנסה לא ליפול.
הייתי כבר בקומה השלישית שרעש חזק גרם לי לקפוא, זיהיתי את הרעש הזה. לפני שבוע כול החשמל בבניין שלנו קרס ונשארנו בחשכה מוחלטת לשלוש שעות, "הוא ניתק את החשמל" לחשתי לעצמי מרגישה איך כול נים בגופי נדרך, שדיברתי איתו בטלפון הוא לא היה בדרכו למעלה כמו שחשבתי אלא למרתף, למקום בו כול מערכות החשמל מתרכזות.
עכשיו הבניין כולו חשוך, המצלמות והמעליות לא עובדות. יש רק דרך אחת פנימה ודרך אחת החוצה, הוא משחק איתנו חתול ועכבר ולצערי אנחנו העכבר.

ניערתי את ראשי ממשיכה לזוז, אני לא יכולה לעצור ובטח שלא עכשיו! אין לי שום מושג איפה הוא ואני חייבת להגיע אל הופ לפני שהוא מגיע אליה. נעצרתי ממששת את הקיר בידי ועוקבת אחרי קווי המתאר של השלט, קומה שנייה. נשפתי אוויר בהקלה מחפשת אחר דלת המתכת הגדולה, מתכוננת למשוך את הדלת בעוצמה אבל להפתעתי הגדולה הדלת הייתה פתוחה.
הושטתי את הידיים שלי קדימה מחפשת אחר מכשול אבל שום דבר לא עמד בדרכי ולקחתי צעד אחד קדימה רק בכדי למעוד על משהו וליפול ישירות על הרצפה.

הושטתי את ידי קדימה מנסה לרכך את הנפילה, "איי" מלמלתי מרימה את עצמי מהרצפה הקרה וקופאת שהרגשתי נוזל חמים בידיי. נעמדתי על ארבעה, עושה את דרכי אל דלת המתכת הגדולה מחפשת אחר הדבר שגרם לי למעוד.
הדבר הראשון שזיהיתי היה שמה שלא יהיה הדבר עליו מעדתי הוא מכוסה בנוזל החמים שרק לפני כמה שניות נפלתי עליו, המשכתי למשש מרגישה בד עדין תחת ידיי ואז....
"אלוהים לא" לחשתי באימה מרגישה איך דמעות חדשות זולגות על פני. המשכתי במסע שלי, נוגעת וחוקרת מתפללת שזה לא מה שאני חושבת, שהחושים שלי עובדים עליי אבל לא יכולתי להתכחש לאמת. הדבר עליו מעדתי הוא לא אחר מאשר גופת אדם.