מבין הצללים

פרק 10:

נקודת מבט דילן:
"תתפוס אותו" המילים שלה המשיכו להדהד בראשי ונאנחתי מעביר יד דרך השיער שלי בתסכול, זאת פעם ראשונה שעבר כול כך הרבה זמן מתחילת חקירה ועדיין אין לי משהו מומשי!.

"בוס" "מה?" הבטתי בלוקאס שעמד בפתח הדלת בחוסר נוחות ואחת מזוויות הפה שלי עלתה מעלה שנזכרתי בהבעת ההלם על פניו שהיא קראה אותו בכזאת קלות.
"המפכ"ל על הקו" לעזאזל, "בסדר גמור, תעזוב אותי לבד". הדלת נסגרה ואני התיישבתי על הכיסא מרים את הטלפון "כן בוס?" "יש התקדמות חדשה בתיק, בראון?" "לא, היום הייתה לנו אפשרות לדבר עם עדת הראייה שלנו, היא נתנה לנו מידע חדש אבל קשה מאוד לעשות עם זה משהו" "מידע חדש? תקן אותי אם אני טועה אבל עדת הראייה שלך היא עיוורת" שפשפתי את עיניי בתסכול "כן אדוני היא עיוורת" "על איזה מידע אתה מדבר בדיוק?"
"אדוני אני לא רוצה להישמע חסר נימוס אבל המידע שהיא סיפקה לנו זה קצה חוט שלא היה לנו עד עכשיו" "בראון אתה החוקר הכי טוב שיש לי, אני מתגאה בעובדה שיש לך 100 אחוזי הצלחה. עכשיו תגיד לי אם אתה מסוגל לתפוס את הבן זונה הזה או ש.....".
כיווצתי את הגבות שלי בבלבול "או שמה אדוני? לא ייתכן שאתה רומז שתיקח ממני את התיק" הוא נאנח "בראון אתה הגאווה של המחלקה שלך ואני לא מוכן שהמקרה הזה יכתים את התיק האישי שלך אז אני שואל שוב. אתה חושב שתוכל לתפוס אותו?"

שתקתי, לפתע המילים שלה הדהדו בראשי ואיתם התחינה שלה

"תתפוס אותו"

"כן אדוני, אני יכול לתפוס אותו" "בסדר גמור, אני אצפה לעדכונים בקרוב".
ניתקתי את הטלפון בעוצמה, לעזאזל עם העדכונים שלו!.
דפיקה על הדלת קטע את רצף המחשבות שלי "כן?" הדלת נפתחה וסקוט עמד שם "בוס מז"פ מצאו משהו" תודה לאל. יצאתי מהמשרד הקטן שלי עושה את דרכי למז״פ שהבחנתי שהוא לא עוקב אחריי.

"קדימה בוא נלך" הוא ניער את ראשו "אממ כן בטח". אחרי נסיעה במעלית שהארכה זמן רב יותר משרציתי הגענו לקומה התחתונה.
"מה יש לך בשבילי אבי?" הבחורה בעלת השיער השחור הקצר וקעקוע הגולגולת על צווארה חייכה אליי ."Syntomis mestralii". הרמתי גבה בשאלה, "לבריאות?" סקוט מלמל לידי ואני גלגלתי עיניים.
"אבי באנגלית פשוטה בבקשה" היא צחקה "ברודן בוהק, הוא עש צבעוני בן משפחת הברודניים"
"קראת לי לכאן בגלל עש?" היא נאנחה, "קיבלתי את התזכיר שלוקאס שלח לפני כמה דקות, העדה שלך אמרה שהרוצח לבש כפפות מבד ושהוא הריח כמו דשא טרי וזבל" הנהנתי "ו..." "אני צריכה להגיד לך הכול" הנהנתי מוציא את חפיסת השוקולד מהכיס שלי ומניח על השולחן שלה.

זיק של שעשוע חלף בעיניים השחורות שלה וגכחתי. "טוב כשאתה אומר את זה ככה....."
"נו?" היא הקלידה כמה מילים במחשב "מי לובש כפפות מבד ומתעסק בחרקים?" "גנן" בדיוק ברגע שסקוט ענה על השאלה שלה הופיע על מסך המחשב תמונה של גנן בגינה כשעל ידיו שתי כפפות בד אפורות.

"זה גם יסביר את הריח של הדשא הטרי והזבל, כי גנן משתמש בדשן".
"אוקי באילו אזורים יש את ברודן מבריק?" "זה ברודן בוהק, ופה מתחילה הבעיה" נאנחתי "אני לא אוהב שאת אומרת את זה אבי"
"ברודן בוהק הוא המין הנפוץ ביותר בין מיני משפחת הברודניים, אז בעיקרון זה יכול להיות בכול מקום."

"יופי אז עשינו צעד אחד קדימה ושלושה אחורה" מלמלתי והיא נעצה בי מבט זועם "תהיה בשקט בראון, זה יותר ממה שהיה לך בשבועיים האחרונים, צמצמנו את מאגר החשודים שלנו לאנשים שעוסקים בגינון" "אבי חצי מהמדינה הזאת עוסקים בגינון" היא נאנחה "אבל עכשיו שאני יודעת מה לחפש זה יעזור"
"ולאילו שלא יכולים לקרוא מחשבות מה זה אומר?" סקוט שאל והיא נאנחה שוב, אני באמת חייב לדבר איתה על העניין הזה של להיאנח כול פעם ששואלים אותה שאלה.

"אני יכולה לחפש חומרים שקשורים לגינון בזירת הפשע במקום להעביר אינספור חומרים בספקטרופוטומטר ולקוות שאמצא משהו שיהיה הגיוני" "ואחרי שתזהי אותם תדעי אילו חומרים לחפש ואם נהיה ברי מזל הם לא יהיו כול כך נפוצים".
היא הנהנה בסיפוק "יפה מאוד, מישהו מתחיל להשתמש במוח שלו" "את בכוונה מנסה לעשות לי כאב ראש נכון?" מלמלתי בתסכול והיא צחקה "אתה מכיר אותי יותר מידי טוב".

גלגלתי את עיניי "כן, מה שתגידי. שתמצאי משהו תשלחי לי הודעה לא משנה באיזה שעה אני ברור?" "כן, כן בוס" נאנחתי "קדימה סקוט נלך נניח לה להמשיך לעבוד" הוא הנהן עושה את דרכו החוצה אחריי.

"אממ בוס?" הרמתי גבה בשאלה אילמת מחכה שימשיך לדבר "לאבי הזאת יש חבר?" "בלי קשרים במשרד" התשובה שלי הייתה מידית והוא נדרך. אין סיכוי שמישהו יעבור על החוקים במחלקה שלי "כמובן בוס" העברנו את שאר הדרך לקומה שלנו בדממה.

"אז מה נסגר?" החיוך שהופיע על הפנים של סקוט בישר לי שהולך להיות ריב. "הבחורה העיוורת כרגע סיפקה לנו את פריצת הדרך שהיינו צריכים" הזחיחות בקולו גרם לי להיאנח, אלוהים שני אלה כמו חתול ועכבר.
"אתה יודע, תמיד תהייתי למה הקול שלך משתנה כול הזמן, אני חייב להודות שלזה לא ציפיתי" מבט הזעם שלוקאס שלח לעברו גרם לי לשפשף את מצחי בתסכול, מכין את עצמי נפשית למריבה בין שני המטומטמים האלו מרגיש כבר את המיגרנה עושה את דרכה. "חתיכת... אתה יודע מה אתה....".
ניערתי את ראשי משאיר את שניהם לריב בזמן שעשיתי את דרכי חזרה למשרד, מתכנן לעבור שוב פעם על רשימת העובדים של החברה, חייב להיות משהו שאני מפספס.