פרק 14

2K 138 8
                                    

'אליסון, קומי אליסון!' שמעתי קול מוכר והדמות המחויכת של קרטר התחילה להיטשטש. 

התעוררתי וראיתי את ג'ו רוכנת מעלי. ''אליסון!'' 

קמתי מבולבלת מהחלום ההזוי הזה. 

שפשתי את העין שלי עם גב כף ידי, ''מה את עושה פה?'' שאלתי אותה וגררתי את המבט שלי לכיוון הדלת שהייתה נעולה.

''נכנסתי מהחלון, לא רציתי לערב את איזבל ולבקש ממנה מאסטר קי.'' היא הסבירה.

''מהחלון?'' קימטתי את המצח שלי לא בטוחה אם אני עדיין ישנה.

היא התיישבה על המיטה לידי והסתכלה עליי, ''אליסון, מה קורה?'' שאלה בטון עדין.

''מה קורה?'' החזרתי לה. שלא תתחיל עם זה! אני בדיוק מחפשת על מי להוציא את העצבים.

''אני יודעת שזה לא מזג האוויר וזה לא השעון, משהו עובר עלייך.'' היא הפסיקה לרגע, וכשראתה שאני לא עונה היא המשיכה, ''דברי איתי!'' 

'אליסון דברי איתי! אני אעזור לך.' ככה הפסיכולוגים שהייתי הולכת אליהם היו אומרים. 'דברי איתי', אני אשב פה ואקשיב לך במשך שעה, תשלמי לי ותעופי לי מהעיניים. 

''אני לא רוצה לדבר על זה.'' עניתי בטון חריף, אבל לא נראה שזה הזיז לג'ו.

''תפסיקי, פשוט תפסיקי! את נראת כמו אלי שרק הגיעה לכאן. נכון עברו שבועיים בסך הכל ואני יודעת שלא נפתחת עד הסוף, אבל עשית תהליך בשבועיים האלה. את לא תוקפת ומורידה חלק מהחומות שבנית סביבך. אני חושבת שכבר אפילו הגעת לשלב שבו הבנת שלא כל מה שעושים עושים לרעתך. אל תחזרי אחורה. אל תרחיקי אותי ממך!'' התחננה כמעט. 

''את מוכנה להפסיק?!'' צעקתי, ''אני יודעת שאת רוצה לעזור אבל את לא עוזרת! את לא תביני ג'ו! את פשוט לא תביני!'' הטון שלי עבר מכועס למתוסכל.

''למה את חושבת שלא אבין?'' היא הניחה את ידה על ידי. 

''קצת קשה להבין כשהחיים שלך מצופים בשוקולד, בג'ינסים של מעצבים ובבית פאר ענקיים.'' אמרתי בזלזול. ''קצת קשה להבין צער כשמעולם לא חווית אחד כזה.'' 

אני יודעת שג'ו ילדה נחמדה, אבל זו האמת. לא משנה כמה קרובות נהיה, שום דבר לא יסגור את הפער הזה בנינו. 

''זה מה שאת חושבת עלי?'' היא שאלה בלחישה והקול שלה נשבר.

''זה שיש להורים שלי כסף לא אומר שהחיים שלי מושלמים. אני יודעת שהיית בריב עם ההורים שלך תקופה ארוכה, אבל אם את תצטרכי אותם הם תמיד יהיו שם בשבילך. כשתהיה לך בעיה רצינית בחיים, תמיד תוכלי לפנות אליהם והם תמיד ישימו הכול בצד כדי לעזור לך.'' היא אמרה. הנהנתי. אני יודעת שהיא צודקת... כל הורה נורמלי ככה, לא? 

גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדולWhere stories live. Discover now