גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול

פרק 24:

השעה עכשיו היא 21:03, כך רשום על השעון הנוצץ של ג'ו. הנשף אמור להתחיל ב10. אני התרגלתי ש10 אומר בעצם 12, מן סימן כזה מוסכם שאף אחד לא מדבר עליו שמאחרים. כנראה שכאן זה אחרת...
לי ולג'ו לקח המון זמן להסכים על תסרוקת. אני רציתי בסך הכל משהו עדין, שיהיה לי נוח להזיז את הראש בו ולא אפחד שיתפרק והיא רצתה לעשות אותי כלה.
אני נשית, אני אוהבת איפור ואני כן מטפחת את עצמי!! אבל אף פעם לא הייתי בחורה מוגזמת ותמיד העדפתי משהו נוח על יפה. אני לא מנסה להתיפיף ולהוריד מבנות אחרות, כל אחת אוהבת להראות טוב, אני פשוט לא חושבת שצריך לסבול בשביל זה. לבסוף התפשרנו על קארה חלק. גם ככה רציתי להסתפר הרבה זמן. השיער שלי היה נורא ארוך רוב החיים שלי ולא יזיק לי שינוי. ג'ו גזרה וסידרה קרוב לשעה ורק בסוף הסכימה להראות לי.
הרמתי מראה קטנה עם מסגרת לבנה שעמדה על השידה שלה והבטתי בעצמי. לא נראתי כמוני. השיער הגלי והארוך שלי היה חלק קרשים ונגע בקושי בכתפיי. ''ואוו!!''
-''את אמיצה כל כך!!! זה מהמם לך.'' ג'ו לא הפסיקה לבהות בי.
אהבתי את איך שזה נראה, מעבר לזה שאהבתי את זה נראתי אלי שונה. לחיי התחלות חדשות?
אמא שלי תתחרפן. התחלתי לחשוב על ההורים שלי יותר בתקופה האחרונה. אני מתגעגעת אליהם, רגש שלא חוויתי הרבה זמן.
לא הייתה טיפת איפור על פניי וג'ו אסרה עליי לשים שום דבר. היא עשתה לי מספר מסכות היום ורצתה שהעור שלי יהיה כמה נקי שאפשר.
שיערה של ג'ו היה קצר כמעט כמו שלי, אבל היא בכל זאת עשתה בו גלים קטנים עם המחליק בצוות.
''תודה אחותי, אני יודעת שאני לא קלה. יצא מפחיד!!!'' חיבקתי אותה.
היא חייכה חיוך פלרטטני.
שנינו צחקנו.
''טוב, לדברים החשובים באמת, נרד לקחת ארוחת ערב?'' הייתי מורעבת. היינו כאן מהבוקר. מה גם שלא ראיתי את קרטר כל היום. קשה לי להודות בזה, אפילו בפניי עצמי, אבל התגעגעתי נורא.
''את בטוחה שאת לא מעדיפה להתאפר כבר, להתלבש וננשנש בנשף עצמו?'' התווכחנו על זה בשעה האחרונה. היא לא רצתה לאכול בשביל להיראות טוב בשמלה שלה.
''אלוהים ישמור, אישה!!! את תראי טוב גם אם תתקעי את כל חדר האוכל, דיי כבר!!'' משכתי בידה לכיוון היציאה.
''תודי פשוט שאת רוצה לראות את קרטר...'' היא גלגלה את ענייה, לא מרוצה בבירור.
לא עניתי. היא יודעת את התשובה. תכננתי היום בערב לספר לו איך אני מרגישה. כן הציק לי שהוא לא רוצה אותי מספיק בשביל לשבור את ההתערבות המטומטמת הזאת, אבל תירצתי את זה לעצמי בכך שהפוך, הוא פשוט מתחשב בי ורוצה לקחת את זה לאט.
בולשיט. 

התחלנו לרדת במדרגות וברגע שהרמתי את ראשי נעצרתי. ''וואו!'' נפלט מפי מבלי שהתכוונתי.
הסתכלתי מסביב ושמתי לב שהכול השתנה:
הדלתות נצבעו בצבע לבן פנינה וקושטו בפנסים קטנים ומנצנצים.
את ציורי השמן העתיקים לא הזיזו ממקומם, אבל כן קישטו את המסגרות שלהם ביהלומים צבעוניים שברקו מאור הנרות שהיה בכל מקום. כל המבואה שהייתה מהממת גם ככה, זרחה. בכל פינה היו נרות גדולים וקטנים, כאלה שעמדו על מגשים וכאלה שהיו נעוצים בפמוטים ארוכים בצבעי זהב וכסף שעמדו על הרצפה, שנראתה כאילו הוברקה בחומר מיוחד כי גם היא הייתה נראת כמעט זוהרת. הסתכלתי על רגלי, וראיתי שעל המדרגות הונח שטיח, לכל אורכו. הוא היה בצבע זהב עם רקמות כל כך יפות שלא התאפקתי, התכופפתי והעברתי את ידי על הבד הרך.
''מה את עושה?'' שמעתי את קרטר צוחק. התרוממתי מהשטיח וראיתי שהוא עומד כמה מדרגות מתחתי. כנראה שהוא ראה אותנו ועלה. הוא היה לבוש בגופייה כתומה וג'ינס רופף. לא אשקר, ריירתי קצת בפנים. שנאתי את מדי בית הספר שלהם. לראות אותו ככה נערי ופשוט באמת היה דיי נדיר באמצע השבוע.
הוא עמד בערך 3 מדרגות מתחתי. התעלמתי לרגע מכמה מטופש זה ופשוט קפצתי לכיוונו.
הוא תפס אותי ברגע האחרון, מושך אותי אליו מהגב ונעזר במעקה המדרגות.
''אליסון את משוגעת!!'' הוא הרים את קולו מעט מההפתעה. 
העברתי את ידי על הזרועות שלו, נושכת את השפה שלי בעדינות. הוא צחקק קצת כשראה את ההבעה על פני. הוא נגע בקצוות השיער שלי ומשך אותם מעט.
''אאוץ?''
-'' מה אאוץ מה, יקופה, כאילו זאת לא פאה משיער סוס קוריאני צרפתי מעופף.'' התיאור שלו הצחיק אותי, כיף לדעת שאני לא היחידה שמסתלבטת כל הכסף שלהם.
''זה לא. הסתפרתי.'' עניתי בחיוך ענק.
-''שקרנית!!'' גער בי מסרב להאמין ומושך את שיערי בחוזקה. השתחררתי מהאחיזה שלו, ''דביל!! תשאיר את זה למיטה, לא פה.''
''באמא שלך אליסון?'' הוא היה בהלם. ''אתן לא משוגעות על השיער שלכן או משהו? איך נתת לה לגלח לך חצי ראש?''
משכתי בכפתיי. ''רציני שינוי. לא אוהב?''
-''אני אוהב הכל. פשוט מופתע.''
''קרטר!'' לוקאס צעק והוציא אותנו מהבועה הקטנה שלנו. הסתכלתי למטה וראיתי שמספר אנשים התקבצו למטה והביטו בנו. שונאת בני אדם.