גישה היא דבר קטן שעושה הבדל גדול

פרק 10

התיישבתי לידו ולא ניסיתי להסתיר את כעסי על מה שעשה.
-''בואי נשחק משחק.'' הוא חייך ושיניו הלבנות בהקו בחושך.
הגעתי למסקנה שקרטר ווסט סובל מפיצול אישיות קל. לפני רגע הוא צעק עליי ועכשיו הוא מחייך?
''סוטה! תתרחק, אני לא בעניין.'' גיחכתי למרות שעדיין הייתי עצבנית.
-''מי יגע בך?!'' צחק.

נהיה לי קר עכשיו כשהסיגריה לא נתנה לי הרגשה של חום והצמדתי את הידיים לגוף.
''מה קר לך?'' קרטר שאל ושם את ידו החמימה של הזרוע הקרה והחשופה שלי.
''קחי.'' הוא הוריד את הג'קט שלו והושיט לי אותו.
לבשתי אותו וסגרתי. הג'קט היה קצת גדול עליי ועדיין חם מחום גופו, מפוצץ בריח הבושם היוקרתי שלו. כל כך נדוש. איכס. 
-''אפשר לדבר ברצינות?'' שאל.
''נו!'' דחקתי בו בסקרנות.
-''אני אפסיק עם בנות, ואת תפסיקי עם סיגריות.'' אמר בקצרה.
''חשבתי שאמרנו רציני...'' גיחכתי. 
-''אני רציני! למה את מעצבנת?''
''קרטר בלי בנות...'' התחלתי לצחוק. היה לי כיף לראות אותו מתעצבן.
''מה-מצחיק?'' הוא ביטא כל מילה בנפרד, מדבר אלי כמו אל טיפשה.
''בייבי, לא רוצה לזלזל אבל...'' חיקיתי את קולה הפתייני של ג'סיקה. ''לא צריך אפילו להכיר אותך בשביל לדעת שאתה לא יכול שעה בלי מגע של בחורה, זה רשום לך על המצח.'' אמרתי והעברתי את האצבע על הזרוע הענקית שלו כמו שהיא עושה כל הזמן. אומנם הציפורן שלי לא הייתה צבועה באדום בוהק, אבל זה הספיק בשביל לגרום לו לחייך.
-''אז כנראה שאת לא מכירה אותי. אם אני רוצה משהו אני אשיג אותו.'' דיבר בביטחון.
''אז במה זכיתי? כלומר, על מה מתערבים?'' תקנתי את עצמי בזריזות והחנקתי צחקוק.
-''מי אמר שמתערבים?'' הוא שאל.
''אה, אז פה אצלכם קוראים לזה 'משחק', לא התערבות. זה לא מעניין ככה.''
-''אז... מי שנשבר ראשון, עושה חובה שהאחר נותן לו לעשות.'' קרטר אמר וחייך חיוך צופן סוד. מה הוא זומם הילד קקה הזה?
''כמו מה?'' שאלתי בניסיון להבין מה הוא מתכנן.
-''כמו לקפוץ לאגם הקטן מחוץ לקימריה, באמצע הלילה.'' הוא עושה צחוק? לקפוץ לאגם. איזה פחד.
''בעירום?'' שאלתי. הוא הולך להפסיד ובגדול.
-''אם את רוצה לראות אותי בעירום לא צריך להתערב, את פשוט צריכה לבקש.'' חיוך ציני התפשט על שפתיו.
''מעדיפה למות. פעמיים.'' גלגלתי עיניים.
-התערבנו?'' הוא שאל והושיט את היד ללחיצה. לחצתי לו את היד וחייכתי.

הלך עליו.

-שיעור מורשת-

'ג'ו, אני נרדמת. פעם אחרונה שאני נותנת לך להשפיע עליי' רשמתי לג'ו בקצה המחברת שלה בשביל שתוכל לקרוא.
'עזבי נו, נשארו עוד 10 דקות. את באה לנשף?' היא רשמה בחזרה. כתב ידה היה הרבה יותר יפה ומוקפד משלי, מעוטר בסלסולים עדינים.
'נשף?' ראש קטן, אחד הדברים שאני הכי שונאת בפנימיות זה שאני לא יכולה לברוח. אני לא יכולה להגיד שיש לי שיעורי בית, או שאני הולכת לדודה שלי ופשוט להבריז. לא רוצה ללכת לנשף!!! זה לא בשבילי.
'לקראת פתיחת הלימודים' היא רשמה.
'לא יודעת נדבר אחרי זה' כלומר, תביא לי זמן  לחשוב על תירוץ טוב ואז נדבר.

הסתכלתי על השעון שתלוי על הקיר, הזמן פשוט לא זז.
המורה ניהלה שיחה עם אחת התלמידות וכל השאר היו פשוט צריכים לשבת ולחכות שהם יסיימו.
כשסוף סוף נגמר הגיהנום הזה, הלכנו לארוחת צהריים. רק היום התחלנו את ההתערבות וכבר אני רואה אותו יושב עם ילדה ליד השולחן הקבוע שלנו.

התקרבתי אליו והתיישבתי לידו, ''מה קרטר?'' רמזתי. הנחתי את המגש עם סלט העוף על השולחן בנקישה.
''מה אליסון?'' הוא שיחק אותה לא מבין והסתכל עלי במבט תמוה.
''בלי לרמות אמרנו...'' מלמלתי והעברתי את עיני ממנו לילדה.
''אז מה, את החברה החדשה של קרטר?'' שאלתי. נעשה לו קצת פדיחות.
''שתקי, תעשי טובה.'' הוא דחף אותי קלות ופנה להיא, ''נדבר אחר כך?'' שאל. ''ברור מאמי...'' היא ענתה בקול מתוק. הילדה קמה והסתכלה עלי, עצבנית בבירור מההפרעה.
''ברור מאמי.'' חיקיתי את הקול שלה כשהיא הלכה.
''אז צדקתי או צדקתי?, חצי שעה בלי לדבר עם אחת הנשים מ'בית הזונות של קרטר ווסט' ואתה משתגע.'' אמרתי.
''מה מה? איך קראת לזה?'' הוא שאל וצחק.
'' 'בית הזונות של קרטר ווסט' אני המצאתי, לא אהבת?'' צחקתי גם.
''אממ.. מתחכם מידי לדעתי...'' הוא אמר וחייך. ''אז אני מתחבר יותר לבנות בתור ידידות מאשר לבנים, מה רע?''
''יזיזות.'' הדגשתי. 

''על מה מדברים?'' חבר שלו, לוקאס, התערב בשיחה.
''התערבנו על משהו ואני מנצחת.'' ניסיתי לעצבן את קרטר. נעצתי את המזלג בעגבניית שרי אדמדמה והכנסתי אותה לפה בשלמותה. המיץ המתוק-חמוץ דגדג את הלשון שלי.
''היא חושבת שהיא מנצחת... יש הבדל.'' קרטר אמר ועשה לי פרצוף.

אחרי הארוחה עליתי לחדר ביחד עם ג'ו. כל השעה נדחפתי לקרטר וללוקאס והם לא הבינו מה אני רוצה מהם. פשוט רציתי להתחמק מג'ו עד שאמצא תירוץ מספיק טוב.

''את מכירה אותי רק שבוע וחצי אומנם, אבל חשבתי הבנת כבר שאי אפשר להתחמק ממני.'' ג'ו אמרה כשעלינו במדרגות. איך היא שוב עלתה עלי כל כך מהר?!
''אני לא מנסה...'' שיקרתי.
'' אז מה את לובשת?'' שאלה מתעלמת מדברי.
''נו ג'ו, לא בראש שלי נשף עכשיו...'' ניסיתי להסביר.
''לא עכשיו, עוד חודש...'' היא אמרה וחייכה.
''אין לי מה ללבוש ואין לי עם מי ללכת. בחיים לא הייתי בנשף ואני יודעת איך לרקוד במסיבות טבע לא באולם עם מוזיקה קלאסית!'' התלוננתי.
''בגדים זו לא בעיה בכלל, יש לי המון שמלות. ולגבי דייט, נלך ביחד.'' היא הפסיקה לרגע ודיברה שוב כשהגענו לחדרה, ''אני מבינה שאת בטוחה שאנחנו זקנים בני 80, אבל תאמיני או לא, גם אני בת 17! זה שיש לי כסף לא אומר שאני לא אוהבת טראנסים ומוזיקה מודרנית. תפסיקי עם הדעות הקדומות שלך!'' ניסתה לשכנע אותי. ''חוץ מזה, אני מבטיחה לך שאם לא תהני אני אלווה אותך לחדר ואשאר איתך.''
לקחתי נשימה עמוקה והסתכלתי עלייה, ''טוב... אוקיי... אני אבוא. אבל אני לא שמה עקבים. או לק. או ליפגלוס.''
חיוך גדול ואמיתי זרח על פנייה.
''מעולה, אז מחר אחרי הלימודים את באה אליי, צריך להתחיל במדידות.'' היא אמרה בהתרגשות.
''יש חודש. איזה מדידות?'' משוגעת...
''טוב אולי קצת פחות מחודש...'' היא אמרה ונכנסה מהר לחדרה, סוגרת את הדלת בזריזות.

"מה?!" צעקתי בתסכול לדלת הסגורה.