נשכבתי על הספר כאדיר יושב מולי,כיסיתי את עצמי בשמיכה ותוך 3 שניות שקעתי בשינה עמוקה.
בוקר-
פתחתי את עיניי שבקושי נפתחו מרוב עייפות,ונזכרתי שאני עדיין בבית של אדיר.
הורדתי את השמיכה מהגוף שלי והתקדמתי לעבר המטבח.
ראיתי פתק מונח על השולחן
׳בוקר טוב נעמה,יש אוכל במקרר ומברשת שיניים חדשה למעלה במקלחת
תהני,אדיר׳
חייכתי לעצמי וחזרתי לסלון.
הרמתי את הפאלפון שלי בעייפות וראיתי שהשעה 09:45 בבוקר!
״פאק״צעקתי ועליתי למעלה ציחצחתי שיניים במהירות,לבשתי את הבגדים מאתמול והתקשרתי למונית.
תוך 3דק הגיעה המונית.
נכנסתי למונית ונזכרתי שהייתי אמורה להיפגש עם עדן.שיט הלך עליי.
ירדתי מהמונית ותוך שניות הייתי מול המשרד של עדן.הבוס.
הלב שלי דפק בקצב לא אחיד.
עבדתי שלוש שנים בשביל להתקבל לעבודה הזאת,לא רוצה לאבד אותה.
אחרי היסוסים רבים דפקתי על הדלת 3 נקישות.
״כן?״עדן צעק מעבר לדלת.
פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר.
״אוו גברת לוין נזכרת לבוא?״ אמר עדן עצבני במיוחד.
״תקשיב אני..לא״
״תשתקי!״קטע אותי עדן בצרחה ופתחתי עיניים מבהלה.
״סליחה?״שאלתי לא מבינה למה שהיה כאן כרגע
״תשתקי!!מה לא הבנת?לא מספיק את באה לעבודה הזאת כמו מנקה רחובות,מגיעה באיחור ליום השני בעבודה החדשה שלך!!את לא מתביישת?!״הוא פשוט ירק עליי את כל המילים הפוגעניות האלו.
״מי אתה בכלל?כולה מנהל משרד.מי אתה שתבוא ותגיד לי את כל הדברים האלה מי אתה חושב שאתה?״החזרתי לו באותה המידה.
״את יודעת מה?את מפוטרת.״אמר והתיישב על הכיסא בעצבנות.
״תודה״אמרתי ובאתי לצאת מהחדר
״אה ורגע,זה..שלי״אמרתי ולקחתי את המפתחות של הבית שלי מהשולחן שלו ויצאתי החוצה בטריקת דלת.
אני לא מאמינה, פאקינג שלוש שנים אין לי חיים ואני רק לומדת כדי להגיע לפה,ומה?בגלל הלבוש שלי או בגלל איחור אחד שאפילו הסבר הוא לא נתן לי להגיד הוא מפטר אותי.
החזקתי את התיק שלי על הכתף ואת הפאלפון והמפתחות ביד.התחלתי ללכת במהירות.עברתי ליד כל החדרים והמשרדים עד שהגעתי למשרד שלי.לשעבר.
עמדתי מול הדלת נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת.
״הופה מי נזכרה להגיע״אמר אדיר כשהוא נעץ בי מבט קטן והמשיך להתעסק במחשב.
״למה לא הערת אותי?״אמרתי ועמדתי מול השולחן שלו.
״הייתי אמור?״שאל בלי הבנה.
״מה אתה מפגר??אנחנו עובדים באותה עבודה!באותו משרד!!לא חשבת על להעיר אותי??אתה יודע שבגללך עדן פיטר אותי?ידעת את זה ימפגר אחד?!״צרחתי עליו את כל מה שהחזקתי בבטן.
״בגללי?תגידי לי אני חייב לך משהו?מי את בכלל יטיפשה את לא יודעת כלום מהחיים שלך.במקום להגיד לי תודה על זה שנתתי לך בית לישון בו במקום שתישני ברחוב,זה מה את אומרת לי??מבחינתי את יכולה ללכת להזדיין יענייה מפגרת״אדיר צעק עליי את כל המילים הקשות האלה ופשוט רצתי מהמקום הזה ולא רציתי לחזור אליו.
התחלתי לרוץ,כל הקור פגע בי בפנים ודמעה זלגה על פניי.לא החזקתי את עצמי והתחלתי לבכות.
