VAMPIRE DIARIES

פרק 3:

חלק מסופו של הפרר הקודם:
אכפת עם כבר אז שאני ימות אין לי מה לעשות בחיים ... צברתי כוחות   ונתתי את המכה הכי חזקה שלי על האיש  הזה ,
הוא הסתובב בזמן שכל פניו היו בדם
" הזהרתי אותך...." אמר האיש , בזמו שסובב את ראש אבי והוא מת מול עיני ...
~~~~~
1991:
הקלטה של ג'יק גילברט :
היום 23 בינואר 1991 ואנחנו מוציאים להורג את הערפדים שתפסנו , הם 10 , 10 מפלצות , 10 שטנים שהורגים אנשים בלי הרגשות אשם , כבר 20 שנה שהדור שלנו משפחת גילברט מנסים להילחם או אפילו להרוג את קרול אבל הוא חזק מאיתנו , הוא בלתי מנוצח , לפחות נהרוג את חבריו הערפדים , היום בשעה 19:55 הם מתים חלק מהערפדים מתים , שיט ! אני שומע את רעש המכשיר ! זה אומר שהוא פה קרול פה ...
אני מודיע לכולם !
"לא ! לא ! אל תיגע ב... "
השעה 20:40 ואני איבדתי הכרה קרול ניסה להרוג אותי אבל הדבר הזה אציל אותי מה שנמצא אלי מאז שנולדתי  , הכל בסדר ,
רוב אנשי המערכת מתו אבל הספקנו להרוג את עשרת הערפדים ,
מי ששומע את ההקלטה הזאת זה אומר שהוא תפס אותי , אני אוהב אותך או אותך לא יודע מי בבטן של אמה אבל אני אוהבת אותך/ך ואם זה קרה תנסע/י לכתבות : אפירק 3 מוזר אבל לפחות שם את/ה  בטוח/ים .
•••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••••
הימים שלך עכשיו :
ראיתי את  מות אבי  והאיש אמר שהגיע הנקמה והוא נעלם , איבדתי הכרה מרוב לחץ ופחד שעטף את כל גופי .
השעה 1:00 בלילה ואני עדיין שוכבת על רצפה קרה ומסתכלת על אבי .
הוא היה הדבר היחידי שאהב אותי ועכשיו יש רק את אחי שגם ככה סובל מהכל ועכשיו מכפילים את המכה פי 2 , אני עוד לא יכולה לספוג עוד מכות ועוד מכות  אני מרגישה שאין לי למה לחיות יותר , לעשות את זה בשביל אח שלי ? סתם להיות פה ? הוא שונא אותי .
אני מרגישה שזהו הכל בחיים קורס הענף הקטן שנשאר לי מהעץ נפל גם כן ...
איך אני יגיד לאחי על הקרה פה ?
קמתי מהריצפה עם סחרחורת קלה .
ישר רצתי להוריד את אבא שלי רק כדי לקוות שהוא חיי היה לי טיפה אחת של תקווה הורדתי אותו והוא לא נשם , התקשרתי למשטרה והם טיפלו בהכל הם הסיעו אותי לביתי ואחי כבר ישן , באתי לחדרו הערתי אותו וסיפרתי לו הכל  הוא התחיל לבכות ואחרכך התחבקנו אני חושבת שזה קורה ממש לעיתים רחוקות , אמרתי לו שהכל היה בסדר בזמן שאני יודעת שזה לא ככה , אני מבולבלת מאוד ולא יודעת מה לעשות אם עצמי .
אמרו לילה טוב אחד לשני אבל לא באמת ישנו .
בוקר אחרי , יום הולדתי ה -18 ... זה יום ההולדת הכי גרוע שיכול להיות ....אבל לא היה לי אכפת , בעוד כשלושה ימים אנחנו קוברים  את אבינו בבית קברות  ליד כל המשפחה .
החלטתי לא לוותר , אני חזקה גם  בשבילי וגם בשביל אחי .
התארגנתי לבית הספר כי לא רציתי לפספף שום דבר מהנלמד .
התארגנתי כמו תמיד מייק נסגר בחדרו ולא יוצא , אני מבינה אותו אבל אני  החלטתי להמשיך הלאה אפילו שחלק ממני עוצר אותי .
החלטתי שקרוליין תסיע אותי כי לא רציתי להיות לבד , כמובן היא שמעה מהכל וחיזקה אותי נפשית ... כולם שלחו לי הודעות שהם משתתפים בצערי וכאלה ... זה מאוד נחמד מצידם ומעריכה את זה .
הגענו לכיתה היה והיה ילד חדש שלא ידעתי לפני ,הוא היה חתיך חמוד שיער חום, יפה פנים עיינים  מהממות שמאפנטות , היה בו משהו תמים אבל גם חלק ממשהו מפחיד ...
הוא התיישב לידי והוא הסתכל אלי כל השיעור ראיתי את זה כי הסתכלתי אליו גם כן , לא יכלתי להזיז את עיני ממנו .
היה צלצול ויצאתי מהכיתה הלכתי ללוקר להכניס ספרים , הכנסתי סגרתי את הלוקר ונתקלתי בו בנער החדש בכיתה הייתי ממש רופפת כל היום ועצובה אז לא שמתי לב לדברים נעמדנו אחת מול השני לכמה מספר שניות .
"אממ... סליחה פשוט...אני..." מלמלתי בזמן שהוא עצר אותי מדברי
"לא , לא זה בסדר גם לי קורה" הוא הסתכל אלי בחיוך תמים וחמוד .
"אני אלנה .. " אמרתי בחיוך לעברו
"כן אני יודע , אני סטפן .. נעים להכיר " אמר סטפן והיה צלצול לשיעור
שנינו הלכנו לכיתה ונדפקנו שוב צחקנו והלכנו ביחד , הוא מאוד חמוד ...
לפחות משהו משמח ביום הזה.....

ההמשך בפרק הבא סליחה שהיה קצר הבא היה יותר מעניין , תשאירו תגובות ❤❤
#AItEnding
#justwritelt