לרוץ בנעלי זכוכית

פרק ראשון||לא פשוט להיות נסיכה

אוקיי, מחוך זה לא נוח.

סידני נאנח לעצמו בשקט וניסה לסדר, בצורה הכי דיסקרטית שיכל, את פריט הלבוש החונק שריסק את צלעותיו. זאת הייתה הפעם השבעים ושלוש (לא שהוא ספר) שהתחרט על כך שבחר ללכת לנשף המלכותי. ולא רק שהגיע לנשף, הוא הגיע לנשף בשמלה.

רעיון מחריד - שמלות. אבל הוא רצה לנצח, ואם לנצח דורש ללבוש שמלה וללמוד לנשום עם ראות שצומצמו למחצית מקיבולתן הרגילה, זה בדיוק מה שיעשה.

ההתפלויות חסרות השקט שלו משכו את תשומת ליבה של דריזלה, אחותו הבכורה והיא מצידה מירפקה אותו בעדינות. היא חיכתה עד שתשומת ליבו המרחפת התמקדה בה לפני שנזפה בו בלחישה "אתה רואה במקרה מישהי מהמוזמנות האחרות מתפתלת כמוך?"

התשובה הייתה כמובן לא.

אף אחת מהנסיכות המוזמנות לא הנידה שריר לא במקום ובטח שלא נעה בחוסר שקט מובהק כמו סידני. לא, הן עמדו זו אחרי זו בשקט מופתי, בתור הארוך והנחשי שהוביל לבימה עליה ישב הנסיך, יורש העצר, אביר האביב המהולל ועוד כל מיני תארים מנופחים שסידני לא טרח לזכור. הוא, לעומת כל הגברות האחרות בתור, לא התכוון להתחתן עם הבחור כך שהשמות היו בעיקר מידע עודף לדידו.

כל אחת מאותן גברות רבות חן ציפתה לפגישתה עם הנסיך. וכולן, ללא יוצא מין הכלל, התאדרו בשמלותיהן הטובות ביותר ובאיפור בטוב טעם שהדגיש את יופיין היחודי (מה שכמובן אמר שהן נראו בדיוק אותו הדבר).

את המאפיין האחרון סידני דווקא חלק איתן. גם הוא עצמו לבש שמלת ברקד כחולה בהירה מהודרת שהחמיאה למבנהו הצר והדגישה את הצבע הכחול-סגול של עינייו. השמלה עצמה הייתה בעלת גזרה פשוטה, מפתח נמוך שנתן אשליה של חזה, שרוולים ארוכים והתרחבות נדיבה באזור המותניים ששלחה מפל של בד מבריק וכבד עד כפות רגליו. ההתרחבות הזו, לדברי אחיותיו, הייתה המגע האחרון. היא נתנה לא אגן רחב יותר ולכן מבנה נשי.

לא שמבנה גוף נשי היה בעיה גדולה מדי. לצערו הרב של סידני, הוא לא התברך בגוף גברי במיוחד; כתפיו היו צרות מדי, רגליו ארוכות וצווארו ארוך וחלק, כמעט בלי שום סימן לגורגרת. אלו מאפיינים מאוד נחמדים לאישה אבל סידני לא היה אישה ולא תכנן להפוך לאחת בקרוב, גם אם נהג להחזיק את שערו המוזהב ארוך מהרגיל.

רק ההתערבות המטופשת הזו גרמה לו בכלל לחשוב על לחלוץ את מגפי העור הנוחים ולנעול במקומם סנדלי זכוכית שצבטו באצבעותיו ולפזר את שערו מזנב הסוס האהוב שלו. ועכשיו, מלבד הנעליים המכאיבות, השמלה והמחוך החונקים ושערו שנכנס לעינייו למרות הסיכות, החלו גם פניו לגרד. העולם שונא אותו, החליט. או שיש לו תגובה אלרגית כלשהי לאיפור שהעמיסו אליו אחיותיו. הוא לא היה משוכנע מה יותר גרוע.