סידני צנח על ברכיו בעבי היער לצידו של עץ לוז עתיק והשעין את מצחו אליו. הגזע הרחב והמחוספס של העץ קריר כנגד עורו הלוהט ומנחם ביציבותו. לעץ לא היה אכפת אם נסיך יציע לו נישואים (אף שאולי כדאי לדאוג לשלומה העתידי של הממלכה אם יורש העצר שלה יחליט להנשא לעץ) והחיים שלו לא התהפכו על פיהם בגלל שלבש שמלה. העץ היה עץ, תמיד היה, ותמיד יהיה אחד. היה משהו מרגיע ביציבות הזו בתוך האנרכיה שחייו של סידני הפכו להיות.
הוא לקח מספר נשימות עמוקות דרך אפו וכפה על הנשימה שלו להאט. כשהאט ליבו לקצב שהזכיר במעט קצב פעימה של לב אנושי רגיל במקום המחול המבועת של לב הארנבת, סידני נפנה לבחון את סביבתו. הוא התהפך במקומו ותמך את גבו כנגד העץ. המחזה שלפניו היה רגיל באופן יוצא מין הכלל, סתם פיסת יער חסרת יחוד. שום רמז שיתרום להבנה היכן הוא נמצא. כיף, עכשיו הוא גם הלך לאיבוד.
הוא היה מוקף בעצים כהיי עלים ועבי גזע שנשענו זה לכיוונו של זה וענפיהם הסתרגו אלו באלו בקשת מעל לראשו כמו ידיהם של רקדנים במחול עממי. לרגליו, פיטריות לבנות ומנוקדות באדום נימרו את הקרקע כמו רסיסי אור והתלפפו סביב הגזעים הכהים כמו עדיים סביב צווארי עלמות. ובין לבין, בין הפיטריות לעצים ולעשבים השוטים, חמקו הצללים, כמו סודות שקטים או צלילים שהזמן החריש. לרגע היה קל לדמיין את היער כעדת פיות מרקדות שקפאו באמצע מחולן והפכו לזיכרון עד של עלים ירוקים ושירים שאי אפשר לשמוע.
השקט נח כשמיכה רכה סביב כתפיו ושחרר את מחשבותיו לנדוד מקשיי השבוע האחרון. הוא הרהר באפשרויות הגלומות בללכת לאיבוד ביער, הרבה סיפורים התחילו במצב כזה בדיוק, כך שאולי הוא עוד יפגוש אי שם את נערת חלומותיו. מוזר רק שלא משנה כמה התאמץ לדמיין את הנערה המדוברת היא התנגדה ללבוש שמלה ולהחליף את פניו של הנסיך בפנים רכות תווים וגדולות עיניים של בחורה. לפני שהספיק להבהל מחדש מהכיוון אליו סטו מחשבותיו השקט הופר ברשרוש שהגיע מענפי העץ שלרגליו ישב.
הרשרוש הגיע מצמרת העץ ואפשר היה בקלות לפתור אותו כשעשועי סנאים אבל ההסבר הפשוט הזה הפסיק להיות אמין שהרשרוש התברר כמילים. "ליכלוכית, הו ליכלוכית," העץ מלמל לעצמו בטון שהתקרב באופן חשוד לזמרה. סידני חבט את ראשו לאחור בגזע העץ מרוב הפתעה. מי היה מאמין, הוא הצליח למצוא עץ קסום.
הוא כמעט התרגש מהמזל הלא צפוי שנפל בחיקו (או שהוא התיישב לרגליו, הפרטים לא חשובים) אבל כמובן, המזל שלו לא באמת יוכל להשתנות. הוא נפל על העץ הקסום היחידי שזורק אגוזים על הנחים בצילו וקורא להם בשמות גנאי. ואפילו לא שמות גנאי מיוחדים מדי, כאילו ליכלוכית? זה קצת מרושע, הוא לא אשם שריצה היסטרית לתוך היער נוטה לבלאגן את השער ולקרוע את הבגדים.
YOU ARE READING
לרוץ בנעלי זכוכית
Roman d'amourסיפורי אגדה הם עלילות קסומות מלאות באבירים, נסיכות ופיות. אחת מאותן אגדות היא סינדרלה, הסיפור המוכר על האחות המנוצלת שלילה אחד מתחפשת לבת אצולה בכדי ללכת לנשף, שם הנסיך מכושף ממראה ומציע לה לרקוד עימו. מהריקוד הזה מתפתחת אהבה ועד חצות הוא כבר מעו...
