הנסיך הרים את מבטו לשמיים. שערו הכהה והמסולסל בקצוות נשמט על מצחו, כמו נטפי דיו כהים על רקע העור הבהיר. "הכוכבים יפים," הוא מלמל בלי הקשר ומשך את תשומת ליבו של סידני מפניו אל שמיי הלילה רחבי הידיים שנמתחו מעליהם. הכוכבים אכן היו יפים, אבני חן נוצצות בחשכת קטיפה. סידני תהה אם הכוכב המנצנץ שהבריק באופק הוא כוכב הצפון. הוא גם תהה אם הנסיך ידע את התשובה אם יעז לשאול.
אבא שלו סיפר לו על כוכב הצפון, ידיד המלחים ויד ימינו של כל סוחר. זה היה מזמן, שסיפר לו איך למצוא את הכוכב הכי בהיר בשמיי הלילה. בתקופה שהוא עוד האמין שיש סיכוי שסידני ילך בעקבותיו ויהפוך לסוחר. הימים ההם חלפו. ואף שלעיתים סידני הצטער על בחירתו להשאר בבית עם אחיותיו החורגות (בעיקר שהן היו באחד מהתקפי ההקנטה שלהן ולא הניחו לו לנפשו), לרוב היה מרוצה מבחירתו. אבל אביו מעולם לא סלח לו על כך והקשר החם נשחק בין שינייהם התוחנות של גלגלי הזמן.
"על מה את מהרהרת בשתיקה, עלמתי?" קולו הגרוני של הנסיך זרם לתוך אוזניו של סידני כמו דבש חם והקיץ אותו מהתקף הנוסטלגיה הקצר. הוא התנער מחשבתית, ודחק את שברי הסיפורים והזיכרונות לקופסא האטומה ממנה חמקו. לכל, זמן; ועת לכל חפץ. גם לזיכרונות. והם, אינם מתאימים לישיבה תחת שמי הכוכבים בחברתו של יורש העצר.
"כלום, הוד מלכותך," סידני השיב בטון שקט. הנסיך הטה את ראשו בציפיה להמשך, עינייו סקרו את פניו המהורהרים של הנער-המחופש-בשמלה במבט לא מאמין. סידני נגס את פנים לחיו. "תהיתי אם אוכל לזהות את מיקומו של כוכב הצפון," הוא פלט כתשובה את הדבר הראשון שעלה בראשו.
נראה שהתשובה המהירה הצחיקה את הנסיך כי הוא נתן לצחוק קצר לחמוק מגרונו. זה היה צחוק שונה מהנביחה המנומסת לה נתן לחמוק באולם המלכות. עמוק יותר, חופשי יותר. פחות נימוס עצור ויותר הומור. סידני החליט שהוא מעדיף את הגרסה הזאת של הצחוק העמוק. ואז תהה למה הוא בכלל חושב איזה גרסה של צחוק של הנסיך הוא מעדיף. אחרי הכל, הוא לא מעוניין בבחור.
"הוא שם," היד החמה של הנסיך הקיפה את ידו העדינה יותר של סידני. האצבעות הארוכות נכרכו סביב פרק היד הגמיש והרימו אותו לכבר השמיים, כך שידיהם המשולבות הצביעו על נקודה ברקיע האפל. הדופק של סידני השתולל אבל הוא כפה על מבטו להתנתק מפניו המפוסלים של הנסיך ולנדוד לעבר הנקודה עליה הצביעו.
"הו," הוא נשף אנחה חרישית. כוכב נוצץ, בהיר מכל הכוכבים האחרים שניקדו את השמיים, זרח באופק. "הוא נמוך משציפיתי," הוא מלמל לעצמו "ויפה יותר." הוא לא היה בטוח למה הוא התכוון במשפט האחרון – לכוכב המבריק שאורו ליווה נוודים בדרכם או ליורש העצר שחור השער שישב לצידו. בעצם, אלו שטויות. מובן שדיבר על הכוכב. הוא בקושי זכר את המראה מילדותו ועכשיו, כשצפה בכוכב פעם נוספת שבו הזיכרונות של היופי והסיפורים הקסומים של אבא.
YOU ARE READING
לרוץ בנעלי זכוכית
Romanceסיפורי אגדה הם עלילות קסומות מלאות באבירים, נסיכות ופיות. אחת מאותן אגדות היא סינדרלה, הסיפור המוכר על האחות המנוצלת שלילה אחד מתחפשת לבת אצולה בכדי ללכת לנשף, שם הנסיך מכושף ממראה ומציע לה לרקוד עימו. מהריקוד הזה מתפתחת אהבה ועד חצות הוא כבר מעו...
