לרוץ בנעלי זכוכית

אפילוג

רוח חמימה הרקידה את שולי מעילו של כריסטיאן ודגדגה את אפו בהבטחה מלוחה של ארצות רחוקות ומעמקים לא ידועים. הוא עיקם את חוטמו בחוסר שביעות רצון אבל לא הרים את ידו לגרד בו, בעיקר משום שלא הייתה לו יד להרים ולא מאילו טעמי נימוס מפוקפקים. שתיי ידיו היו עסוקות בדברים חשובים בהרבה מגירוד זניח של רוח; האחת נופפה לשלום לספינה הסחר המתרחקת והשניה נכרכה בביטחה סביב מותניו הצרות של בן-זוגו.

סידני, סמוק לחיים ומחוייך, נשען כנגדו מהרגע שהספינה עזבה את הרציף והחלה משייטת הרחק מהמזח והנסיך בהחלט לא התכוון לשחרר את אחיזתו. הוא נהנה מהמשקל החם שהתאים בשלמות כנגדו, מחמם בלי שום מרפקים דוקרנים כאילו האדוניס הבלונדיני נועד להיות התנור הקטן והפרטי שלו מאז ומעולם.

הוא עדיין התקשה להאמין לפעמים שאחרי הכל הם נשארו ביחד. זה לא היה קל. זו הייתה דרך ארוכה ומלא חתחתים מעצבנים אבל הם הצליחו. הוא הצליח להתחמק מהצורך להתחתן עם נסיכה, למזלו הרב, כי לא התעניין כלל בפרחים הענוגים עם הקימורים הרכים, ולזכות בבחור שרצה. נכון, לסידני עצמו היה חלק גדול בהצלחה הזו אך בכל זאת, יורש העצר הרשה לעצמו לקחת מעט קרדיט.

כריסטיאן צחק חרש מהזיכרון הישן שמחשבותיו עוררו – סידני, מתפתל בחוסר נוחות בשמלת נשף כחולה ועדיין יותר נאה מכל אחת מהנסיכות הקפואות כמו מריונטות בקצה חוטי הנימוס. בהתחלה הוא היה מרענן, שונה ובולט בלסתו החדה ושערו הקצר ואחר כך, אחר כך הוא פשוט היה חלום שמתגשם אפילו שהנסיך לא ידע בזמנו שאי פעם חלם על בן של סוחר עם נטיה משונה ללבוש בגדי נשים על מנת להשיג את רצונותיו.

אביו הסוחר של סידני היה למען האמת הסיבה שעמדו עכשיו בני הזוג המלכותי על המזח והביטו על ירכתיה הרחבים של ספינת הסוחר בעודה מנווטת את דרכה הרחק לאוקיינוס. האב חזר בסוף הסתיו הקודם, יומים לפני שהתקיימה החתונה המלכותית ולהפתעת כולם, התמודד עם החדשות טוב להפליא, במילים אחרות, הוא לא חטף התקף לב על המקום ושלוש כוסות יין הצליחו פחות או יותר להחזיר אותו לחייך (גם עם חיוך מעט שתוי) והוא אפילו נתן את ברכתו לנישואים.

רק למחרת בבוקר, אחרי לילה שלו במיטתו, הוא נזכר לספר מה הסיבה שהוא חזר שלושה חודשים לפני המועד שנקבע. הוא סיפר על איש זקן בעולם מלא מוחות ממולחים שכל רצונם הוא למכור יקר ולקנות זול ועל צי ספינות שצריך יותר מאדם אחד בראשו ובסוף הוא סיפר על אב מתגעגע שצריך בן ממשיך. כמובן, פה צצה בעיה. סידני התכוון להשאר עם הנסיך (לשמחתו הרבה של כריסטיאן) ולאב הסוחר לא היו עוד בנים.

למזל כולם, הייתה לו את אנסטסיה.

חדה כהרגלה לאנסטסיה היה פיתרון יצירתי. הרי ידוע שבמשפחה ישנם שתי בנות ובן ואילו עכשיו יש שלוש בנות (כאן היא עצרה מדבריה ושלחה חיוך רחב עד כדי זדוניות לעבר אחיה) ולכן יש פה חוסר איזון שצריך לתקן. כריסטיאן, לגאוותו הרבה, היה הראשון לעלות על כיוון מחשבתה ושאל אם היא מעוניינת באימפרית סחר והרפתקאות בימים הכחולים.