השקט והשלווה – היחסיים – בפינה שבה סידני (לא) הסתתר מרבית הערב, הופרעו על ידי לא אחר מהנסיך בעצמו. למען האמת, סידני כבר חשב שניצל מהריקוד המובטח כשמחוגי השעון הגדול נדדו יותר ויותר קרוב לשעה אחת עשרה וחצי ולא היה שום זכר לנסיך. היורש המהולל היה עסוק מדי בעינוג הזמן של הנסיכות המבקרות על מנת לזכור את דרישתו לריקוד (ולא, סידני לא מקנא) אבל נראה שלא כך הדבר והנסיך, לצערו של סידני, לא שכחן.
המזל שלו נגמר בשעה אחת עשרה עשרים ושש בדיוק כשהנסיך השתחרר מקבוצת המחזרות הנוכחית וצעד לעברו. הוא בלט במדיו הכהים על רקע הגברות המהודרות בשמלותיהן הצבעוניות. גבוה מכולן בכמעט ראש וחצי ורחב כתפיים. עכשיו, סידני היה מוכן להודות שהוא מקנא. הנסיך היה גבוה ממנו עצמו בראש לפחות ומבנהו החזק לא היה נשי בשום אופן. זה היה כל כך לא פייר, לא מספיק שהוא השליט העיתידי של הממלכה הוא גם זכה במבנה גברי נאה.
הנסיך נעצר בדיוק מולו בחיוך זעיר והושיט לו את ידו בבקשה עילמת. הוא איבד את כפפות העור הלבנות באיזה שהוא שלב בערב ועכשיו עור ידו החשוף נגע בזרועו של סידני. סידני הודה לשליט הגדול בשמייים או לכל גורם אחר שהחליט להתערב לטובתו שאחיותיו החליטו ששרוולים קצרים לא יהלמו אותו. לא התחשק לו לגלות מה התחושה של ידו של הנסיך נגד עורו החשוף.
"אני חושב שזהו הזמן לריקוד שהבטחת לי?" הוא שאל בנימוס הראוי אבל הטון הבטוח שלו רמז שזה יותר ציווי. סידני הנהן והדף את גבו מהקיר אליו נשען. רגליו כאבו מהעמידה הממושכת בנעלי הזכוכית הלא נוחות ולכן הצעד הראשון הביא עווית כאב לפניו. לעזאזל, הוא התכווץ והחניק קללה. איך נשים מסתדרות עם זה?
"עלמתי?" הנסיך אחז את מרפקו ביד תומכת. "את בסדר? האם את רוצה לגשת למרפאים?" מטח השאלות המודאגות נענה בהינד ראש מהיר לשלילה. סידני ממש לא רצה ללכת למרפאים. למרפאים יש נטיה לשאול שאלות, שאלות קשות כמו למה אתה לא בחורה או למה אתה לובש שמלה אם אתה לא בחורה. ואלו שאלות שהוא לא יכל לענות עליהן בצורה משכנעת. כך שמרפאים היו מחוץ לתחום.
"אני בסדר, הוד מלכותך, רק כיווץ שרירים מהעמידה הממושכת," הוא שיקר דרך שיניים חשוקות. הנעליים המקוללות היו פחות או יותר הדבר הכי פחות נוח שנעל. מי המציא את הרעיון של נעל מזכוכית? איך זה נראה למישהו הגיוני. לא אכפת לו אם זה יפה או הדבר היחיד שהיה במידה שלו, זה לא נוח ומטופש.
"את בטוחה? אם אינך חשה בטוב נוכל לדחות את הריקוד שלנו לשעה מאוחרת יותר," גבותיו של הנסיך הונמכו בדאגה לשלומה של האורחת שלו. וסידני הרגיש את לחייו מתחממות בפעם המי יודע כמה לאותו הערב. הוא הסמיק בלי סוף; כשאחת מאחיותיו נזפה בו על התנהגות לא נשית, כשאחד מאותם רווקים מיואשים - שנדדו בין העלמות כמו קבצנים רעבים לקצת חיבה - ביקשו את ידו לריקוד וכמובן, כל פעם שהנסיך דיבר איתו. נסיך מעצבן.
YOU ARE READING
לרוץ בנעלי זכוכית
Romanceסיפורי אגדה הם עלילות קסומות מלאות באבירים, נסיכות ופיות. אחת מאותן אגדות היא סינדרלה, הסיפור המוכר על האחות המנוצלת שלילה אחד מתחפשת לבת אצולה בכדי ללכת לנשף, שם הנסיך מכושף ממראה ומציע לה לרקוד עימו. מהריקוד הזה מתפתחת אהבה ועד חצות הוא כבר מעו...
