"הוא מה?"
"אבא של דין. פאק הייתי צריכה לדעת," מילמלתי אחרי שקצת נרגעתי. הייתי על סף עילפון, בעצם אני חושבת שאני עדיין.
זה היה כל כך לא צפוי, זאת אומרת...מאיפה לעזאזל התפנית בעלילה קרתה, למה. איך?!
"אתה הבן ז-"
"שפה," הערתי לה.
"לעזאזל איתך אישה ארורה. תני לי לנזוף בבן אדם!" ציחקקתי והיא גילגלה עיניים וחזרה לנעוץ בו מבטים מפחידים.
"אתה יודע, עכשיו אני באמת מבינה את המשמעות של עין תחת עין."
מילמלתי מבלי להסתכל לכיוון שלו בכלל, זאת הפעם הראשונה שאני פונה אליו מאז שהבנתי מי הוא.
"מה זאת אומרת?"
"אמא של סופיה נטשה אותך והשאירה לך את סופיה, בדיוק כמו שאתה עשית לי כשהיינו צעירים. עין תחת עין.
לפעמים העולם פועל בדרכים כל כך מטופשות שזה כבר משעשע.
לא רציתי לפגוש אותך לעולם, והנה, אחרי שנתתי את הנשמה שלי ללימודים ולמשפחה שלי, אתה מגיע.
אתה לא סתם מגיע, אתה מגיע ומדבר איתי על כמה שמייקל לא בסדר, ושאם הייתי שלך לעולם לא היית נותן לי ללכת. וזה מה שעשית.
אתה עוד קיללת אותו, אתה חושב שאתה יותר טוב ממנו. אתה לא יותר טוב ממנו, אתה גרוע יותר ממנו.
כי בזמן שאתה נהנית מהחיים שלך ולא חשבת על הנערה שהכנסת להיריון ואז נטשת אותה, מייקל היה שם. אומנם לא מההתחלה, אבל הוא תמיד היה שם.
הוא אסף את דין מהגן, הוא עזר לי לשלם חשבונות בגלל שאני לא חיה לבד, יש לי ילד, אז ההוצאות יותר גבוהות כי, מן הסתם, אני רוצה שהכל יהיה לו. אבא אני לעולם לא אוכל לקנות לו אבל אני כן יכולה לנסות למלא את החסר, אותו חסר שאתה עשית.
עד שמייקל הגיע, ועכשיו דין אפילו קורא לו אבא."
"הוא הילד שלי." הוא מילמל בקול שבור שגרם לי לצחוק.
"הילד שלך? הוא שלך ביולוגית בזה אתה נורא צודק, אין וויכוח.
אבל להיות אבא של מישהו זה אומר לטפל בילד, לדאוג לכסף כדי שיהיה איך לקנות לו דברים, להיות בשבילו מודל לחיקוי, לאהוב אותו.
אתה עשית ההפך מכל דבר.
לא לקחת אחריות על הילד אז לא טיפלת בו, לא דאגת לדמי מזונות, ויש לך מזל שלא דרשתי את זה ממך. הוא בהחלט לא ילמד איך להיות כמוך. אתה פתטי, חסר אחריות ואני נורא מרחמת עליך.
ואהבה? אתה גרמת לילד שלך להרגיש כלכך לא רצוי ולא אהוב על ידך שבא לי פשוט לחנוק אותך, לא מגיעות לך כל הפעמים שהוא בכה בלילות. לא מגיע לך.
אתה עוד אומר שזה הילד שלך? לא.
תמחק את זה מהזיכרון שלך דייויד, לך יש ילדה אחת.
הוא ילד כלכך טוב שזה לא מגיע לו, כל החרא שהאכלת אותו."
קמתי מהר מידי מעצבים וקיבלתי סחרחורת, אן הייתה צריכה להחזיק אותי כדי שאני לא אפול. כל זה היה יותר מידי היום. גם מייקל וגם דייויד?
פתאום הרגשתי בודדה כלכך.
"ניקח אותך לחדר מנוחה ותהיי שם עד שתרגישי טוב," היא מילמלה ועזרה לי לצאת מהחדר, הייתי הבן אדם היא לא יציב בעולם, ואני נמצאת בפאקינג בית חולים.
"מה את..." קלטתי את ברוק מתקרבת אלינו והבטן שלי כאבה עוד יותר וראשי פעם בחוזקה.
YOU ARE READING
Dangerously close✔
Novela Juvenilספר המשך ל hiccups. מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא! © כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק.
