חניתי את הרכב ויצאתי ממנו, משתדלת שלא ליפול עם העקבים. נכנסתי אל הבית קפה שהכי קרוב לבית שלי כרגיל ונשענתי על הדלפק. "אספרסו חזק" אמרתי בחיוך, חושפת את הגומה שיש כזאת בדיוק לאח שלי הגדול לירון. "אחי, תביא לי הפוך" בחור אחד נכנס ממהר ונשען גם הוא על הדלפק, "שנייה אח שלי, היא פה לפניך" הקופאי אמר בזמן שהיא מכין לי את הקפה.
הוא היה נראה כל כך טוב, כמו רוב הבנים פה מהאיזור. "ג'ינס יפה, מבליט לך את התחת" הוא אמר והסמקתי בנוסף לסומק ששמתי היום בבוקר. "קסדה יפה, כדאי שתשים אותה שוב על הראש, אתה יותר יפה כשלא רואים אותך" אמרתי בעוקצנות והברמן צחקק למשמע דבריי. "יפה האמת, אהבתי" הבחור צחק . "חמשה עשר שקלים" הקופאי הגיש לי את הקפה הרותח ושילמתי לו בזריזות. התקדמתי ויצאתי מהבית קפה.
"חכי" הבחור ממקודם התקדם לעברי, הוא היה לבוש בג'ינס שחור שהגיע עד הברך, חולצה לבנה שבהחלט הייתה שקופה ומעיל עור פשוט. "את מפה? זאת אומרת, לומדת פה וזה?" שאל ובחנתי אותו. "כן, איך זה שלא ראיתי אותך אף פעם?" שאלתי מכווצת את הגבות. "כי עברתי לפה, סבתא שלי נפטרה לפני שלושה שבועות והעבירה לנו את הבית, את לומדת בבית ספר פה למטה?" שאל והתכוון לתיכון שבאמת למדתי בו במורד הכביש.
"כן, אתה?" שאלתי לוגמת מהקפה. "כן, אני מכיר מפה כמה...איתן,לירון,ליאב וזה" הוא אמר ועיניי נפתחו לרווחה. "אתה מכיר את לירון לוי?" שאלתי מופתעת, "כן" הוא אמר בוהה בי. "זה אח שלי הגדול" אמרתי זורקת לפח את הקפה שנגמר. "מגניב, נתראה?" נפרד והנהנתי. הסתובבתי אל המכונית ונכנסתי אליה. נסעתי ךעברו כי רק משם היציאה. "רגע רגע!" הוא קרא לי כשעלה על האופנוע, "תמשיכי לעבוד על הגוף, חייב להגיד שאת כוסית" הוא אמר מחייך וגיחכתי, "תמשיך להרכיב את הקסדה" אמרתי ונסעתי משם.
------------------
"מי פה?" שאלתי כשנכנסתי הביתה, "אני" לירון צעק מהמטבח. "איפה עמית וגולי?" שאלתי מתקדמת לעברו, עמית זה אחי בן ה-14 ואביגיל בת 13. "לא יודע, את חייבת לעוף מפה בתשע" הוא אמר. "מה זה?" שאלתי מרימה גבה לדבריו. "מי אתה שתגיד לי ללכת מפה?" שאלתי אוות עצבנית. "אח שלך הגדול." הוא אמר באדישות. "גדול ממני בשנה!" אמרתי מתחכמת למטומטם הזה. "נו בבקשה אבישג! ההורים הולכים עם הקטנים וארגנתי פה בית ריק" הוא אמר מתחנן. "לא זזה מפה בחמישי בערב! תתפוצץ" אמרתי והלכתי למדרגות. "איזו מזדיינת!" הוא צעק וצחקתי.
לירון חולה על מסיבות, יש לו עוד ארבעה חברים שהם נחשבים "למרכז" של השכבה שלהם, זאת אומרת שכולם רוצים להיות חברים שלהם. אז דיי ברור שהוא בונה על בית ריק והוא רוצה להזמין מלא אנשים לפה. כנל עליי, גם לי יש עוד חמישה חברים - דנה, רום, אדם, ליאן ואיתן. "מה אכפת לך נו?" לירון נשען על המשקוף של הדלת. "לא בא לי! שחרר" צעקתי עליו והוא נאנח. "דרך אגב!" קראתי לו לפני שהלך. "מה?" שאל אדיש ועצבני, "מכיר מישהו חדש בגיל שלך שעבר לפה לא מזמן? הוא מהבית ספר והוא חבר שלך" שאלתי מתכוונת לבחור מהבוקר. "אור אולי?" שאל, "אין לי מושג איך קוראים לו, הוא נוסע על אופנוע" אמרתי. "כן זה אור, אחלה בן אדם אני חולה עליו" הוא אמר מחייך ובשניות החיוך נסג מפניו. "למה קרה לך איתו משהו??" הוא שאל החל להיות שוב עצבני.
"לא, פגשתי אותו בבית קפה בבוקר, הוא סתם אמר לי שהוא מכיר אותך" עניתי מתעסקת בטלפון, כמובן שמספרת לליאן ודנה שהכרתי את אור הזה. "תיזהרי לך לעשות איתו משהו, הוא מחליף בחורות כמו שאני מחליף גרביים" הוא אמר והוא באמת מחליף הרבה גרביים. "בסדר, לא שהתכוונתי לעשות איתו משהו" עניתי והוא נאנח. "הוא יהיה פה היום בערב, אל תעשי שטויות" לירון אמר והלך. אני אמורה להרשים אותו? את אור?
-------------
״את חייבת ללבוש משהו שמבליט לך את החזה! הוא חייב לראות ולהתרשם״ ליאן צעקה לי בטלפון, ״אני לא מבליטה שום חזה, את רוצה שלירון יהרוג אותי?״ צחקקתי. השעה הייתה כבר תשע, לאחר שהתקלחתי והנחתי איפור הייתי חייבת לשבת שעה מול הארון ולמצוא משהו, שלא יראה אבל שהתאמצתי.
לבסוף החלטתי ללבוש גופייה לבנה וצמודה ואליה מצטרף ג׳ינס לבן וארוך. ״אחי הבאת אלכוהול?״ שמעתי את הקול של אלירון מהחדר שלו, החדרים שלנו צמודים ואפשר לשמוע הכל מהחדר שלו, חוררתי חור קטן שיאפשר לי לשמוע בלי שהוא יודע. ״ככה אתה מזלזל בי? הבאתי ג׳ק דניאלס״ קול גברי נשמע והצצתי מהחור, כמובן שזה ליאב.
יצאתי מהחדר לראות מה עלה בגורלו של הבית. החדר הייתה מוכנה עם המון כיסאות ושולחן עשיר באוכל ושתייה חריפה. ״מישהו מתכוון לפתוח את הדלת?״ התהלכתי אל הדלת ופתחתי אותה באדישות. ״הופה, ידעתי שאני אראה אותך פה...אותך ואת החזה המושלם שלך״ אור אמר ונכנס עם הקסדה שלו והניח אותה בעדינות על השולחן שהיה ליד הדלת. ״אם אח שלי ישמע אותך אני אהיה בספק אם תנשום עד סוף הערב״ אמרתי בשילוב ידיים. ״אל תדאגי, את נשארת פה?״ הוא שאל מתבונן בי בחיוך, חושף שיניים לבנות וישרות. ״כן, למה?״ שאלתי מסוקרנת. ״סתם..״ ענה וקרא ללירון.
