קמתי עייפה מחוסרת כוחות, אבל עדיין רציתי ללכת לבית ספר. אחרי שאור הלך מהחדר שלי, נרדמתי אחרי רבע שעה עם חיוך על הפנים. היה מעט קריר בחוץ אז לבשתי חולצה שחורה, ג'ינס סקיני שחור וג'קט פתוח בצבע שחור. אם כבר אז כבר.
ירדתי במדרגות ממהרת עם התיק, לא התאפרתי כי ידעתי שיהיה אולי גשם. נכנסתי למטבח בסערה, כמו כל אוירה של בוקר רגיל, חטפתי עוגיה מהצנצנת שעל הדלפק והרתחתי מים בשביל קפה. "צריכה הסעה?" שאלתי את גולי בפה מלא, "כן...אבל צריך גם שעמית יבוא" היא אמרה והנהנתי. עליתי בחזרה במדרגות ונכנסתי לחדר שלו. הרחתי מן ריח מוזר, מוכר ומשולב עם דאורדורנט. "עמית, מה זה? מי היה פה?" שאלתי כשהוא מתלבש באיטיות. "חבר, למה?" הוא אמר בצרידות של הבוקר.
"ומה זה הריח הזה?" שאלתי אותו ממשיכה להסניף את הריח המחניק. "מה זה משנה? צאי, עוד חמש דקות אני מוכן" הוא אמר והעצבים עלו בקולו, ידעתי שמשהו מוזר כי הוא אף פעם לא הסתיר ממני דברים או התחמק. "עמית תספר לי מיד. אני לא אצא מפה בחיים" עניתי והתיישבתי על המיטה המבולגנת שלו. "צאי כבר!" הוא אמר מתקדם אליי, מושך בידי. "תספר לי מה אתה מסתיר!" צעקתי והוא התנגד ומשך אותי עוד יותר חזק.
תוך כדי היאבקות בו שמתי לב לחור שיש לו בתחתית השידה שלו, חור בינוני שרואים שנעשה במספריים או בכל כלי חד אחר. התקדמתי לשם במהירות והתבוננתי בשקית שקופה. השחלתי את היד שלי אל תוך החור ומשכתי את השקית אליי. "תביאי את זה עכשיו!" הוא צעק עליי. "עמית מה זה?" שאלתי אותו ברעד, ראיתי שזה טבק, אני לא טיפשה. אבל לא ידעתי להבחין אם זה טבק רגיל או סמים.
"לא עניינך, תביאי!" הוא אמר ופתחתי את השקית. "אתה עושה סמים?" שאלתי והוא גירד בעורפו. "שאלתי שאלה, תענה לי" ריככתי את הקול שלי. "כ...כן, לרוב אני מגלגל סיגריות רגילות אבל יצא לי פעם פעמיים לנסות ג'וינט" הוא אמר והלב שלי דפק במהירות. איך עמית הגיע לזה? הוא ילד כל כך טוב אני בחיים לא האמנתי שזה יקרה לו.
"כמה זמן?" שאלתי והוא התיישב על המיטה בזהירות. "כמעט שנה.." אמר בשקט. "מאיפה אתה משיג?" שאלתי אותו בחשש, "לפעמים אני מבקש ממבוגרים שיקנו לי או שאני לוקח קצת ללירון בלי שהוא יודע" הוא ענה והסתכל על הרצפה. "ממתי כל זה? למה אני לא יודעת? חשבתי שאתה מספר לי הכל עמית! אני לא כועסת כי לכולם זה קורה וזה הגיוני לגמרי...אבל איך הגעת לזה בכלל?" שאלתי, ברור שאני כועסת, פגועה, מזועזעת וספק נושמת. אבל אם אני אראה לו את זה הוא לא יספר לי עוד דברים.
"חבר ואני הלכנו למסיבה וניסינו, היה מגניב ומאז אנחנו ככה, עוד הרבה חברים שלי מעשנים אבל אני על בסיס יומיומי" הוא אמר ולא היה לי יותר מה להוסיף. אני לא האמא שלו אני סך הכל אחותו, גם אני הייתי ככה בסופו של דבר. "ט..טוב בוא, אני לא אחפור. תחביא את זה ואני אקח אותך לבית ספר" אמרתי והוא קם מהמיטה ולקח איתו את התיק בית ספר. "אל תספרי כלום, אני סומך עלייך" הוא אמר כשהיינו בדלת של החדר שלו, "סמוך עליי" אמרתי בחיוך וירדנו במדרגות.
-----------------------------------------------------
אני באיחור של עשרים דקות אז אין טעם להכנס לעוד עשרים דקות. נכנסתי למסדרון והתיישבתי על ספסל, ספוגה במים וקופאת מקור. הרגשתי שמישהו מחבק אותי מאחורה ונבהלתי. "אור! נבהלתי אל תעשה את זה שוב!" אמרתי והוא חייך את החיוך שלו, החיוך עם השיניים הלבנות והישרות שחושף איתו גומה מהפנטת. "למה את רטובה?" שאל והתיישב מולי. "ירד גשם" אמרתי והוא חייך שוב, הוא הורג אותי. "הג'ינס הזה מבליט לך את התחת ובנוסף רואים לך את החוטיני האפור שלך" הוא אמר והעביר בי צמרמורת נעימה.
"קחי, לי חם" הוא אמר והוריד את הקפוצ'ון הסגור והגדול שלו, הוא היה בצבע אפור כהה עם כיתוב לבן. "לא, לך יהיה קר עוד מעט" אמרתי והחזרתי לו. "לא יהיה לי קר! קחי את זה עכשיו או שאני רץ לכביש כשיש מכונית" הוא אמר ופרצתי בצחוק, אני באמת חולה עליו. לבשתי את הקפוצ'ון החם, היה לו את הריח הממכר של אור ונהנתי מכל שנייה. "תודה" אמרתי "על לא דבר" הוא ענה ועבר לשבת ליידי. הוא הניח יד על הירך שלי ולא הפסיק לגרום לי לתחושה נעימה על העור.
"בואי נלך למאחורי הבניין" הוא אמר וקמתי מהספסל, לוקחת איתי את תיק היד שלי ומתקדמת אחריו. יצאנו החוצה וישבנו על ספסל יבש כי היה מעליו גג. ישבנו ממש קרובים זה לזו. "אם לא הייתי מנייאק, הייתי מנשק אותך עד שהיית צריכה בלון חמצן. אבל הבטחתי לך שאפסיק עם זה" הוא אמר בקול העמוק, הצרוד והסקסי שלו. "דיי אור אני מתחננת" עניתי בעיניים עצומות, בלחש, מתה שהוא ינשק אותי.
"למה דיי?" הוא שאל והתקרב אליי עוד, "כי לא..." אמרתי, לא עוצרת אותו לרגע כי כל כך רציתי את המגע שלו. "למה? כי את לא יכולה לעמוד בפניי?" הוא שאל בשקט, מתגרה בי. "ל..לא מאיפה הבאת את זה?" עניתי והוא הניח את שפתיו על הצוואר שלי, מנשק אותו בתשוקה. "א...אור מספיק" אמרתי נאנחת, צמאה אליו. "להפסיק מה?" הוא שאל בהתגרות, "את זה" עניתי בלחש, עוצמת עיניים ומתענגת. "ידעתי שזה עושה לך משהו, גם ידעתי שאת לא יכולה לעמוד בפני המגע שלי" הוא אמר, מושיב אותי עליו כשהפנים שלי מופנות לשלו. "אל תחמיא לעצמך כל כך, זה לא נכון" אמרתי מבלי להסתכל עליו, אני הייתי נשברת ישר. "כן אה? אני לא רוצה לדמיין איך תרגישי כשאעשה אותך במיטה" הוא לחש לי והרגשתי שהמילים המלוכלכות שלו כל כך מצמררות אותי, לטובה.
"אתה יכול לדמיין תמיד, זה לא יקרה" עניתי והוא התבונן בי עם השיניים האלה שלו והגומה המעצבנת, מחייך בטפשות. "כן? תחכי ותראי" הוא אמר כשאני קמה אחרי דבריו ממנו והוא קם אחריי, לפני שהספקתי ללכת הוא תפס בידי והצמיד אותי אליו. הוא נישק את הצוואר שלי ברעבתנות והרגשתי את עצמי נמסה, "אמרתי לך שאת לא עומדת בפניי" הוא אמר ולפני שהלך תפס בישבן שלי חזק וגנח בעדינות. "זה שלי, ועוד מעט גם אלה יהיו שלי" הוא אמר והצביע על החזה שלי. הוא הלך כשהוא מדליק סיגריה ומתקדם למחששה, "כן כאילו שאתה עומד בפניי!" צעקתי לו והוא צחק והסתובב תוך כדי הליכה, "זה גם נכון" הוא אמר והשאיר אותי בלי מילים, אני רוצה אותו.
