בריחה

רגשות

הצילו.
אני טובעת.
אני לא יכולה לנשום.
הרגשות.
הם קשים כל כך, הם מגיעים במכה.
אני לא יודעת למה, אבל אני רוצה לבכות.
תעזרו לי.
אני טובעת.
למה?
מה הולך כאן?
המערבולת סוחפת אותי.
אני לא אחזיק מעמד, אני יודעת.
אם מישהו היה רואה.
אף אחד לא רואה.
אני אטבע ואטבע.
אני אפול למערבולת.
אני לא אצא ממנה.
שום דבר לא יעזור כאן.
אז למה להמשיך לצעוק?
אה, לא משנה.
אני גם ככה לא צועקת.
אני נחנקת בשקט.
זה קשה.
זה פוגע בך חזק, משום מקום.
הצילו.
-------
הרגשות הם כל כך קשים.
כל הזמן, בכל שעה.
ברגע שהם מגיעים, אי אפשר לברוח.
עצב, כעס, שמחה, אכזבה.
הם תמיד נמצאים שם.
והם יישארו שם.
לרוב הרגשות השליליים הם אלה שהכי מרגישים אותם.
וגם אם אתה שמח, אתה נשאר עצוב בפנים.
כי ככה זה.
החיים קשים מדיי, הם לא ייתנו לך רגע של שמחה.
אפשר לנסות לברוח מהם.
מילת המפתח היא לנסות.
אי אפשר להצליח.
אתה לא יכול להיפטר מהרגשות.
אפשר רק להדחיק את ההרגשה.
אבל זה רק מגדיל את הכאב שיגיע אחר כך.
במקרים הטובים,
כשאין עוד הרבה עד לטביעה,
כשאתה כבר עוד שנייה טובע,
אתה נותן לעצמך להרגיש.
במקרים הרעים,
שאי אפשר כבר להדחיק,
כי אתה טובע עמוק ברגשות,
זה מתפרץ.
במקרים הטובים, אתה בוכה, או מתמודד איתם בשקט.
במקרים הרעים, אתה צורח, או פוגע באנשים, או פוגע בעצמך, כי אתה לא יכול לחוש את זה יותר.
הרגשות הם קשים.
הם באים לרוב בפיצוץ.
בזמן הלא נכון.
אבל ככה זה.
כי אם תיתן לעצמך להראות אותם,
תיחשב חלש.
והאמת היא, שברגע שאתה חלש אתה לא שורד.
וזה קשה,
כי איך אפשר לצפות לכל כך הרבה מבן אדם אחד?
ושהוא ישאר שפוי?
זה לא יקרה.
הרגשות הם קשים.
הם מטביעים אותך,
לא נותנים לך לנשום.
אבל זה בסדר, כי אתה גם ככה בורח.
אז מה זה משנה אם תברח גם מהרגשות?