בריחה

ריקנות

ריקנות. על מה אתם חושבים כשאומרים לכם ריקנות?
על בקבוק ריק?
קופסא ריקה?
פשוט ריק בחלל?
כשאני שומעת ריקנות, אני חושבת על ההרגשה.
הרגשת הריקנות, היא כמו אדישות,
שהולכת ומתפשטת לכל עבר,
עד שאתה נשאר עם אדישות מוחלטת, מלאה, שלמה.
לרוב אנשים לא ירגישו את הריקנות המוחלטת.
אולי הם איבדו מישהו יקר, או שאיבדו קשר, וזאת הריקנות הקטנה של החיים.
אבל יש את הריקנות הגדולה, העוצמתית, שסוחפת אותך בתוך גל אחד גדול, והיציאה ממנו היא קשה בצורה הקשה ביותר, ועם זאת הקלה ביותר.
הרי מה צריך לקרות בשביל לצאת מהריקנות?
להתחיל לחשוב על החיים כמעניינים, למצוא עניין וסיבה לחיים.
וזה רק שינוי קטן בחשיבה.
אבל למי יש כוח לעשות שינוי כזה קטן, ואם זאת כל כך גדול?
ועוד כשהריקנות היא אתה?
אולי זה נראה כמו משהו שאפשר לשנות בקלות, אבל הריק יעדיף להשתלט מאשר להיות נשלט.
הריקנות היא חלק קטן מכל אחד מאיתנו, אבל יש כאלה שהריקנות היא כבר חלק גדול מדי.
אבל מי שם לב בכלל לאנשים אחרים, נכון?
-----
אני לא באה לומר שאיבוד של אדם יקר זה דבר קטן, אבל לרוב אפשר להתגבר על זה בצורה כלשהי ולחיות בצורה רגילה. עם עול כלשהו, אבל עדיין לחיות.