המפקד שלי -2-

פרק 1

ליאה חיכתה לי בשער הבית הספר, כשראתה אותי היא קפצה עליי.
״אמההה, התגעגעתי״ שמחה ליאה
אחרי שחודש וחצי שעתה בלוס אנג׳לס.
היא חיבקה אותי.
נכנסנו לבית הספר.
״אני הולכת לקחת את המחברת מתמטיקה מהלוקר, תכנסי את לכיתה אני כבר אבוא״ ליאה הסתכלה עליי חיכתה שהנהנן לה.
הנהנתי לכן.
ועברתי למסדרונות של כיתה יא יב.
תקתקתי בדלת הכיתה
״כן״ קולה של המורה צעקה חרשית.
שחירש לי תמוח..
נכנסתי לכיתה .
״כן! אפשר לשאול אותך שאלה קטנה?״ המורה אמרה והביטה בעיניי , עינייה השקד התחלפו לאפלה,
המבט שלה לא ממש הפחיד אותי לעומת החנונים שיש בכיתתי.
״לא״ והתיישבתי בכיסא בשורה האחרונה .
ידעתי מה היא תשאל.
למה איחרת.
אז העדפתי להשתיק אותה .
עוד דפיקה בדלת הכיתה.
כנראה שזאת ליאה.
״גברת ברינסון ,מה תירוצך לאיחור שלך?״ המורה הביטה בה וליאה מפוחדת.
״סליחה המורה, חיפשתי את הספר מתמטיקה בלוקר ולא מצאתי אותו.״
״ריתוק, בסוף הלימודים.״
וליאה התיישבה לידי.
״לא הבנתי למה היא רוצה לרתק אותל כולה איחרת לשיעור ב5 דקות!״ התעצבנתי על המורה המזדיינת הזאת.
הצלצול קטע את המשך דבריי, ואני וליאה יצאנו לקפיטריה.
״אוו שלום שלום״ איתן התיישב בצד ימיני.
״היי איתן , מה קורה?״ והכנסתי לפי את המלפפון.
ליאה צחקה עלי בת אלף!
״ליאה אני אהרוג אותך , מה את צוחקת עליי!״ וליאה צחקה , ואיתן ציחקק גם.
״תקשיבו, ממש עוד 7 חודשיים שיעברו אני מתגייסת , ליאה את תהיי בגדוד שלי נכון?״ שאלתי אותה והיא הכניסה לפיה את העגבניה.
וצחקקתי. איתן הסתכל עליי והתעצב שהוא לא בגדוד שלי.
גדוד א׳ 3 חטיבת גולני!
קרבי!
״לא חושבת, ההורים שלי רוצים בכלל שלא אלך לקרבי הם מפחדים. וכמה שאני ארצה קרבי הם לא יסכימו!״ מלמלה והתעצבנ כל כך
״אולי תפסיקי להקשיב להורייך,
תחשבי גם על עצמל ולא רק על אחרים, בסדר אני מבינה את הורייך שהם מפחדים, לפעמים צריך
לקחת את הסכנה תחשבי על זה עוד שבוע ותחליטי.״ אמרתי לה, וצלצול לשיעור הבא ״היסטוריה״ וכולנו חזרנו לכיתות , לקחתי ספרי היסטוריה מהלוקר.
כל שעבר השיעורים עברו מהר.
צלצול קטע את מחשבותיי, ויצאתי לאוטו שלי סיסמתי לאמי שאני בדרך ועם היא צריכה מצרכים לאוכל שהיא תבשל.
אמא החזירה לי תשובה
התנעתי את האוטו, ונסעתי למכולת ש5 דקות נסיעה באוטו. ברגל? זה 20 דקות.
קניתי את כל מה שהיא צריכה , שילמתי לקופאי.
~~~~
נכנסתי הביתה רואה את אמא מדפדפת בין ערוצים .
״הבאתי מה שאת צריכה , אני עולה לחדר.״ עליתי לחדרי, האוויר הצח שנכנס מחלוני סגרתי אותו כדי שאוכל להירדם שלא יהיה לי קר .
שמתי את ראשי בכרית ושקעתי לשינה עמוקה .
~~~~
~בוקר~
קמתי ממיטתי, אחרי שינה טובה.
עשיתי את ארגוניי.
נכנסתי לחדרו של אחי הקטן, והערתי אותו.
״רועי? קום, יש לך בית הספר.״ ניערתי אותו.
וליטפתי את פניו, הרגשתי שהיד שלי רותחת.
יש לו חום?
״אמאאאאאא״ צעקתי וירדתי למטה,
אמא הכינה פרוסות.
״אמא , לרועי יש חום, איפה המדחום?״ שאלתי אותה תוך כדי שאני מחפשת במגירות ליד הטלוויזיה שם נמצאות כל התרופות למינהן.
מצאתי את המדחום, ועליתי למעלה.
פתחתי את הדלת חדרו .
והערתי אותו.
״רועי, קום אני חייבת לשים לך מדחום , לראות כמה יש לך חום..״ הוא קם חיוור,
מאוד!
שמתי את המדחום מתחת ללשונו.
ונתתי לרועי להחזיק.
אמא נכנסה לחדר.
״אמ.. אמה , אני חייבת ללכת לעבודה, קראו לי דחוף. תוכלי לשמור על רועיקי?״ אמרה אימי. נישקתי את מצחו החם של רועיקי שלי, וקמתי לחדרי.
״כן אמא אשמור עליו.״ היא הנהנה והלכה לעבודתה.
ואני נשארתי להשגיח על רועיקי.
התקשרתי למוקד ״לאומית״
״לאומית שלום, אני רונה, במה אוכל לעזור?״ נציגה של המוקד ענתה לי.
״אני רוצה לקבוע לרועי איזנברג, לרופא ילדים?״
״כן, חכי אבדוק, יש היום בשעה 10:00 תרצי?״ שאלה הנציגה.
״כן תקבעי לשעה הזאת. תודה רבה.״ אמרתי לה .
״תודה שבחרת לאומית , יום טוב.״ אמרה .
~~~~~~~~~~~~
בלי מטרה.
כי זה רק ההתחלה של הסיפור.