המפקד שלי -2-

פרק 2

״אמה?״ רועיקי אמר, והתיישב בספה .
״רועי, הולכים לקופת חולים, קדימה נזוז.״ לקחתי את התיק שלי מפינת האוכל, לקחתי מפתחות של האוטו, מפתחות של הבית, והנייד.
רועי קם לעברי וליפף בידי את ידו.
ויצאנו מהבית, שמתי את המפתחות של הבית בדלת וסובבתי לצידי שמאל.
ושמעתי קליק של נעילה,
שמתי את המפתחות בתיק, והוצאתי את המפתחות של האוטו, ולחצתי בשלט זה שפותח, והאוטו נפתח, פתחתי את הדלת האחורי, שמתי את רועי במושב, ליפפתי לידי את החגורה, ומשכתי את החגורה לסוגר שלה, ונשמע קליק סגירה.
סגרתי את הדלת האחורי, פתחתי את הדלת הקדמית של מושב הנהג, שמתי את תיקי ליד מושב הנהג..
לחצתי על קודן שזה מתניע (שאתה לוחץ בקודן של האוטו, אז אתם לוחצים על דוושת הגז, ואז לוחצים בקודן את הקוד המספר, ואז זה מתניע-הערת הכותבת- לא ידוע לי כל כך כי אני לא מתמצה בזה)
עשיתי את המספר הקוד, 6675787 (חרבוש)
והתנעתי את האוטו, לחצתי על דוושת הגז, ויצאתי ברוורס מהחנייה, ונסעתי לקופת חולים.
״סיס? תוכלי להביא את הנייד שלך , לשחק בן במשחק שאני אוהב?״ שאל רועי  , הוצאתי את הנייד מהתיק, והעברתי לרועי.
שמתי ברדיו שירים, זמזמתי את השירים.
שהגענו לקופת חולים, חיפשתי חנייה, מצאתי חנייה, נסעתי ברוורס, לחנייה, כיביתי את האוטו, יצאתי מהאוטו, רועי הוריד את החגורה, ויצא מהאוטו, וטרק בחוזקה את הדלת .
״רועיקי , למה לטרוק את הדלת , אתה תוכל לשבור לי אותה!״ צעקתי עליו , הוא העציב את פניו, וליטפתי את פניו.
״מצטער סיס.״ לקחתי את ידו , והלכנו לעבר הקופת חולים, נכנסנו לקופת חולים, חכינו בתור שיתפנה התור שלנו.
בינתיים נתתי לרועי להמשיך את המשחק שלו בנייד שלי, כשהתור שלנו הגיע, נכנסנו.
״שלום דוקטור ובוקר טוב.״ הסתכלה עליי ועל רועי, וחייכה .
״שלום, מה קרה לילדון הקטנצ׳יק?״ שאלה והעבירה את הכרטיס של רועי.
״לרועיקי שלי, משתעל והיה לו אתמול בלילה חום גבוה 38.9 שזה בכלל לא קרה בחיו, פשוט הוא היה אתמול חיוור, שיעול, הקיא, חום, לא יודעת מה עבר עליו, ההורים שלי בעבודה ואין להם כלל זמן לקחת אותו ולטפל בו, אז אני לקחתי אותו, כי דאגתי לו, לא הייתי רוצה להגיע למיון.״ הרופא הנהנה שזה מראה שהיא הבינה.
״רועי, תעזוב בבקשה את הנייד, ותן לרופא לטפל בך!״ נתתי לו מרפק.
הרופא בדקה את הריאות, לב, וגרון, האוזן..
״טוב , זה וירוס קל, אתן לו כדור, להרגיע את השיעול, אקמול, להורדת החום. והכאבים בגרון.״ נתנה לי דף של המרשם, ואישור רפואי לבית הספר שלו.
צלצול קטע את מחשבותיי, עניתי.
״כן אמא?״ עניתי כשאני ורועי בדריכנו לבית מרקחת, להביא את הכדורים לרועיקי.
״איפה את? איפה רועי?״ אוקיי אמא מטורפת יש לי . חחחח סתם סתם מכורה לאמא הזאת!!
״רועי איתי בקופת חולים, היה לו חום גבוה וחיוור, לקחתי אותו לרופא, אמרה לו שיש לו וירוס קל..״ שעליתי במדרגות המענות האלה ..
חכיתי בתור, כשהגיע תורי, נתתי לרוקחת את הדף של המרשם.
ושילמתי כשהביאה לי את השקית הכדורים.
יצאנו מקופת חולים..
~כעבור שבוע~
״אומיגאדד , יש לנו מתכונת במתמטיקה שיט״ צרחתי לליאה באוזנייה, היא קפצה בבהלה, ואני מצחקקת.
״טיפשה , מה את מקפיצה אותי, הלב שלי ירד לתחתונים עכשיו, דבילית!״
ציחקקתי יותר , שמתי את ידי על כתפה והיא נתנה כאפה.
״יא זונה למה?״ זבל אחת אינעל הדודה שלך ליאה!
״טוב לפחות אני למדתי שבועיים על המתכונת הזאת, באלי לסיים בגרות .״ שמתי את תיקי על משכן גבי, וכך גם עשתה ליאה.
אני וליאה נכנסנו לאוטו שלה, כי שלי במוסך, סעמק האוטו החרא הזה.
״אמה? עשי טובה תפסיקי לנג׳ס , ולבכות על האוטו שלך , תחליפי אותו כבר..״ ליאה אמרה, ושמה ברדיו דיסק און קי,
היה את השיר של ביבר let me love you
וזמזמתי בקולי קולות את המילים.
״את שרה יפה, הלוואי והיה לי קול כמו שלך.״ ליאה אמרה וחייכתי לעברה.
כשהגיעה אליי הביתה נפרדנו בנשיקה וחיבוק.
ונכנסתי לביתי, ראיתי את אימי מבשלת,
הנחתי את תיקי בצד ליד שולחן האוכל.
״היי מאמו.״ הסתכלתי עלייה מבשלת..
״או היי ילדה שלי, איך היה המתכונת?״
אמא שאלה, והסתכלתי בביאוס, פנייה היו עצובות, קרה משהו?
מוזר!
״בסדר סביר, מקווה מאוד שאקבל לפחות 90, זה מה שיעזור לי..
אמא? איפה אבא?״
שאלתי אותה והתיישבתי בכיסא ליד השולחן האוכל.
״ילדה, אני צריכה לספר לך משהו, נאכל ואספר הכל אוקיי?״ אמרה אימי, ודמעה זלגה מעיניה.
~~~~~||||||
טוב סליחה שלקח לי זמן מאוד לעלות את הפרק הזה ממש השקעתי בו.
סליחה גם על השבועיים, ממש ממש,
פשוט לפני שבועיים וחצי וקצת יותר אפילו ..
ב1.6 באמת שכואב לי להגיד את זה, סבא שלי, אבא של אבא שלי, נפטר, והוא היה הבנאדם הכי קרוב עליי.
אמא של אבא שלח נפטרה לפניו , מסרטן. מחלה ארורה? נכון? ממש ארורה שתיכחד כבר.
סבא שלי עבר לפני כמה שנים אירוע מוחי, הוא היה גם חולה לב, זה לא פשוט בכלל, אז ב1.6 הוא נפטר בשעה 17:30 עוד אחריי שבאתי עליו!!
בכיתי כמו לא יודעת מה מה לא עשיתי, אבל התחזקתי והמשכתי הלאה גם כשקשה אסור לוותר, אין מה לעשות זה החיים שלהם, מי אנחנו שנגיד לה׳ ךא לקחת אותו הוא לוקח את הטובים, כי הוא לא תריך רעים לידו.
קשה לי להגיד את המילים האלה, כי זה באותו רגע נזכרתי איך הוא הלך לעולמו באפת עיניי..
שבועיים האחרונים לא הייתי במיטבי, הסיפורים בדרגה ממש גרועה. שהגעתי למצב שאין לי חשק לכתוב פרקים.
אז היום הצלחתי להוריד מעצמי עומס, וכתבתי פרק..
פרק הבא, צפו קצת לאקשן!
10 הצבעות ו3 תגובות ממשיכה..
מקווה שתגיבו ותצביעו.
זה החיוך שלי של ימים קשים ..
תתנו לי את החיוך הזה? כי אננ אוהבת אותכם!❤️