נ.מ אביתר
דיגדגתי אותה, סתם כי היה לי כיף לשמוע אותה צוחקת.
הפסקתי לדגדג אותה והסתכלתי לתוך עינייה.
עיניים ירוקות מהפנטות.
הסתכלו בעיניים אחד של השניה.
והתחלתי להתקרב אליה.
ידעתי שאסור שזה יקרה, אבל לא היה לי אכפת באותו הרגע.
התקרבתי עד ששמעתי את ליבה פועם.
שמחתי לשמוע אותו.
שמתי את ידי על פניה וליטפתי אותם.
נישענתי על המיטה להצמיד את שפתינו, אך ברגע האחרון היא הזיזה את ראשה.
אוף, עד שהגיע הרגע שלי.
עד שהאגו היה לא חשוב.
עד ש......
"אני חייבת ללכת" אמרה במהרה מיה.
"לא, בבקשה" התחננתי.
"אני מצטערת, אני לא מאמינה שזה קרה" מילמלה לעצמה את החלק האחרון, אבל עדיין שמעתי את זה.
*************
נ.מ מיה
פאק, אני לא מאמינה שזה קרה עכשיו!!
אם לא הייתי עוצרת את זה, היינו.....
מתנשקים.
טוב, אולי מחר הוא לא יציק לי.
אני חייבת לספר את זה לשי.
לקחתי את הטלפון וחייגתי אלייה.
☆שי, בואי הכי מהר שאת יכולה אליי!
♡סבבה אני באה.
לא עברו 5 דקות ושי כבר עמדה ליד דלת הכניסה.
"מה היה כל כך דחוף?" שאלה והתנשפה, כנראה רצה.
"בואי לחדר ואני יספר לך הכל" היא הסתכלה עליי בבלבול, אבל המשיכה ללכת אחריי.
"טוב תקשיבי........" סיפרתי לה את הכל, והיא הייתה בהלם.
"אני לא מאמינה שאביתר בוזגלו, זה שמציק לך בבית הספר, משפיל אותך ומעליב אותך, ניסה לנשק אותך!"
את האמת היא צודקת, גם אני לא מאמינה.
"טוב, בואי רק נקווה שהוא לא יציק לך מחר בזכות זה" אמרה ונאנחה תוך כדי.
"כן" מילמלתי באנחה.
"טוב, אני זזה יאללה ביי" נתנה לי חיבוק, יצאה מהדלת והלכה.
"ביי" אמרתי לפני שטרקה את הדלת של ביתי.
****************
(בוקר)
השעון המעורר צלצל, קמתי לצחצח שיניים.
כשסיימתי, התחלתי להתלבש לבית הספר (מה שבתמונה~ה.כ).
הפעם, השארתי את שיערי פזור, כי שי אומרת שזה הכי יפה לי ככה.
ירדתי למטה וראיתי את שי מחכה לי בסלון.
"סוף סוף הקשבת לי,אה?" ידעתי שהיא מתכוונת לתסרוקת שלי.
"כן" אמרתי וגילגלתי עיניים.
"טוב בואי, ביי מאיה, ביי אסף" נופפה לשלום להוריי.
"ביי אמא, ביי אבא" אמרתי גם.
"ביי בנות" אמרו ביחד.
כל הדרך לבית הספר חשבתי על אביתר.
לא כמו פעם, אם הוא ישפיל אותי היום ובאיזו דרך.
הפעם חשבתי על הכמעט נשיקה שלנו.
למה הוא רצה לנשק אותי?
"על מה את חושבת?" שי שאלה.
"סתם...על כלום" מלמלתי בחשש, כי שי יודעת שאני לא יודעת לשקר.
"אל תשקרי לי, את גרועה בזה" אמרה בטון מזלזל וגילגלה את עינייה הכחולות~ירוקות.
"על ה..כמעט נ..ש..י..ק..ה" גימגמתי, לא יכולתי להגיד את המשפט הזה בקול.
"אההה, רצית שזה יקרה?" את האמת לא היה איכפת לי שזה יקרה, אבל זה עדיין אביתר.
זה שמציק לי,מעליב אותי, משפיל אותי מול כולם, די צפוי שאני לא ירצה לבזבז את הנשיקה הראשונה שלי עליו.
"לא, לא רציתי זה עדיין אביתר" עניתי על השאלה שלה.
"למה?" שאלה מבולבלת.
"הוא הילד הכי חתיך ומושך בכל בית הספר" אמרה בחלומיות.
"זה נכון, אבל אם היית אני, לא היית מבזבזת את הנשיקה הראשונה שלך על בן אדם שרק משפיל אותך כבר כמעט שנה וחצי!" הרמתי קצת את קולי.
ראיתי אותה חושבת, סוג של.
"את צודקת,גם אני לא הייתי עושה את זה" אמרה בתבוסה וחייכתי חיוך ניצחון.
לא שמתי לב שהגענו כבר לבית הספר.
ראיתי את אביתר, הוא הסתכל עליי.
אבל לא סתם הסתכל, הסתכל במבט מוזר שמצפה למשהו.
מה הוא רוצה שוב?
הלכתי לכיתה, והתיישבתי במקומי ליד שי.
אביתר נכנס לכיתה והתיישב מאחוריי.
עם כמה שחשבתי שכלום לא יקרה היום, הוא התחיל למשוך לי בשיער אבל לא כמו תמיד אלה קצת יותר חזק.
"איה, תעזוב לי את השיער!!" אמרתי, יותר נכון צעקתי.
"לא רוצה, מה תעשי?" אמר בקול מזלזל.
המשכתי לשתוק, עד ש-שי הגיעה.
"מה אתה עושה מפגר?, תעזוב אותה!" צעקה עליו וניסתה לשחרר אותו ממני.
ובסוף הצליחה.
"תודה שי" אמרתי עם דמעות בעיניים.
אביתר יצא מהכיתה, והלכתי אחריו זה הזמן לגלות מה הוא רוצה ממני, קודם רצה לנשק אותי ועכשיו מושך בשיערי עד שכמעט יצא לגמרי.
"אביתר" קראתי לו.
הוא הסתובב וראה את דמעותיי, שכבר הספיקו לזלוג ללחיי.
הייתי יכולה להישבע, שראיתי את מבטו מתרכך לכמה שניות, אך מיד שוב חוזר להיות קר ומרוחק.
"מה את רוצה" שאל בחוסר סבלנות.
"לשאול משהו" אמרתי לו.
"מה את רוצה לשאול? תשאלי" אמר והסתכל עליי במבט קצת עצבני.
חשבתי אם להגיד לו, זה יהיה צעד נכון.
אם סוף סוף אדע מה אביתר רוצה ממני.
"נוו" סינן מבין שיניו, כשראה שאני לא שואלת את מה שרציתי.
'זה הזמן שלך,זה הרגע' התת מודע שלי אמר לי.
נשפתי אוויר לראותי ושיחררתי אותם.
"למה אתה כל הזמן מציק לי,משפיל אותי,מכאיב אותי ומעליב אותי? מה עשיתי לך שהחלטת באמצע השנה להתחיל להציק לי?! כואב לך לראות אותי בלי שמציקים לי?!?!" את החלק האחרון צעקתי, לא יכולתי יותר, די זה מחרפן אותי.
הוא הסתכל עליי כאילו נפלתי מהירח.
"מ-מה?" הוא גימגם, מפגר.
***************
נ.מ אביתר
"אביתר" שמעתי את מיה קוראת לי.
הסתובבתי וראיתי אותה בוכה, כאב לי, כל כך כאב לי שאני זה שגורם לה לבכות כל יום.
שגורם לה לרצות למות, או לעבור בית ספר.
אני לא רוצה שזה יקרה.
"מה את רוצה?" זייפתי קול שחסר סבלנות, לא להראות שהיא משפיעה עליי.
"לשאול משהו" ענתה.
"מה את רוצה לשאול? תשאלי" אמרתי והסתכלתי עליה קצת מעוצבן.
היא חשבה על משהו, לא יודע על מה, אבל זה בטוח עליי או על מה שהיא רוצה להגיד לי.
"נוו" סיננתי מבין שיניי.
היא נשפה אוויר והוציאה אותו, אוקיי זה הולך להיות קשה.
"למה אתה כל הזמן מציק לי,משפיל אותי,מכאיב אותי ומעליב אותי? מה עשיתי לך שהחלטת באמצע השנה להתחיל להציק לי?! כואב לך לראות אותי בלי שמציקים לי?!?!" אמרה וצעקה את החלק האחרון.
זה לא קורה לי!
"מ-מה?" אני מקלל את עצמי כל רגע, על זה שגימגמתי.
"ככה באלי" לא היה לי מה להגיד.
אם זה היה כמו בסרטים, היו רואים שיוצא לה עשן מהאוזניים.
"למה? מה עשיתי?" אמרה וראיתי את עינייה נוצצות.
היא עומדת לבכות, זה בטוח.
"אני לא יודע, תפסיקי לשאול אותי שאלות כאלו!" צעקתי, אין סיכוי קטן אפילו שאני אומר לה שאני אוהב אותה.
הסתובבתי והלכתי, השארתי אותה מבולבלת.
זה לא אשמתי.
אני לא יכול להגיד לה שאני מרגיש אליה משהו.
אפילו לאמא שלי אני לא אומר את זה וגם לא אומר.
עד שלא תאהב אותי גם.
עד שזה יהיה הדדי, בין שנינו.
זה הפרק הכי ארוך שכתבתי בסיפור הזה, אבל מעכשיו כל הפרקים הבאים יהיו כאלו או יותר ארוכים💜.
YOU ARE READING
I Hate Him
Romanceהוא כל הזמן מציק לה,משפיל אותה ומכאיב לה. זהו אביתר בוזגלו, אשר מתעלל במיה עמר. אבל הוא לא עושה את זה סתם. הוא מאוהב בה, וההצקות וההשפלות שאביתר עושה על מיה עוזרות לו להחביא את סודו. הוא מתנחם בהצעקות וההשפלות שהוא עושה לה. האם הוא יגיד לה שהוא אוהב...
