I Hate Him

פרק 20

פרק שלישי למרתון💜😊

~נקודת מבט של מיה~

"עוד יש לך שבוע יום הולדת" שי אמרה בהתלהבות.

"זה כולה יום הולדת, סתם תאריך; לא צריך להתלהב" אמרתי והנפתי בידי כאילו סוטרת את מה שהיא אומרת.

"נו באמת, זה לא כולה יום הולדת. את תהיי בת 17 עוד שבוע! תוכלי לצאת למועדונים ולשתות כמה שבאלך!" קפצה מהתלהבות יתרה והזילה ריר כי היא עוד שמונה חודשים בת 17.

"ממתי אני יוצאת למועדונים, או שותה בכלל? אני בקושי שותה קולה; שי. וחוץ מזה, מועדונים זה לגיל 18"
נאנחתי מיאוש כשהיא גילגלה את עינייה, ושלבה את ידה בכעס מדומה נראה לעין.

"יש מועדונים שנותנים לגיל 17 להיכנס ביחד עם 18" גילגלה עינייה שוב.

"קולה זה באמת לא בריא, אבל תחשבי על זה. את בת 17.  עוד שנה אחת ואת חוקית!"
קפצה מאושר.

"זה באמת מרגש אבל.. זה לא ישנה כלום בחיים שלי" נאנחתי והשטתחתי על מיטתה של שי.

"זה לא עוד סתם יום הולדת רגילה ואת יודעת זה, כי הפעם אנחנו הולכות לחגוג!" הרימה את הגבה ופזלה לכיווני.

"לא חוגגת. כמו עד עכשיו" משכתי בכתפיי.

"בואי איתי למסיבה או למועדון. שתשתחררי קצת. תתפרעי ותשתי קולה" צחקתי מהמשפט המוזר והמפגר שהיא אמרה והיא הרצינה את פניה.

"אני רצינית מיה. בואי נצא קצת לבלות, כמו שלא עשינו אף פעם. שזה יהיה יציאה שבחיים לא תשכחי"

"אוקיי. אבל את לא עוזבת אותי, לא מכריחה אותי לשתות ואני אבוא להתארגן אצלך" הפצרתי בה והיא הנהנה כמו חיילת, מה שגרם לי לגחך קצת.

"מבטיחה" שמה את ידה על ליבה, במטרה לחזק את טענתה.

**********************

אחרי שבוע..

"אני לא מאמינה! את בת 17 ואנחנו הולכות לחגוג את זה הלילה!" שי צעקה והסתובה בהלהבות.

"גם אני לא מאמינה, אבל אם כמה שאני ממש לא רוצה לצאת עכשיו לחגוג, אני מתרגשת כמו שלא התרגשתי בחיים" נשכתי את שפתי התחתונה בהלהבות ונאנחתי מאושר.

"טוב קדימה קומי; צריך למצוא בגדים יפים לילדת יום הולדת יפה" שי קפצה מהתרגשות יתרה שאיכשהו עצבנה אותי.

מכירים את זה שהחברה הכי טובה שלכם מתרגשת יותר מכם ביום ההולדת שלכם?

זה מה שקורה עם שי.

כל שנה.

"טוב תראי. יש לך כאן כמה אופציות תבחרי אחת שנראה לך הכי מתאימה לך" קרצה לי וכבר הבנתי. היא לא באמת מתכוונת שאני אבחר אחת, אלה היא תכריח אותי למדוד את כולן.

השמלה הראשונה הייתה שחורה אלגנטית עד הברך, עם תחרה בכתפיות הדקות שהיו לה.

מדדתי את השמלה הזאת ושי הסתכלה עליי בפרצוף חושב.

"לא. זה יותר מידי, תמדדי את השנייה" אמרה לבסוף והחמצתי פרצוף.

השמלה השנייה הייתה יפהפיה.
בצבע גוף שהתאים לעור הקצת שזוף שלי, אורכה עד הברך, עם מחשוף בינוני מחמיא ובסוף השרוולים הארוכים שלה היא הייתה רופפת ונפוחה.

"וואו" שי פלטה, כשהסתכלתי בהתלבטות על עצמי במראה.

"זה כאילו היא נועדה בשבילך, את חייבת ללכת איתה!" פקדה והנהנתי כי לא שווה להתווכח איתה, לא משנה מה אני אגיד אני אמצא את עצמי כל הערב עם השמלה הזאת.

"מה שנשאר זה רק איפור ושיער" שי איפרה אותי יפה ועדין, ואת השיער היא השאירה איך שהוא רק עם בייביליס בקצוות.

שי לבשה שמלה אלגנטית, פשוטה אבל בולטת בצבע שחור אפל, שתופסת הרבה תשומת לב.
את השיער האיפור היא עשתה כמוני.

היא תמיד אהבה תשומת לב, כל כך קינאתי בה על הביטחון העצמי שלה ועל זה שהיא מסוגלת להגן על עצמה.

ההפך הגמור ממני.

כי בתיכון שלנו... זה לא כמו בסרטים.

התיכון שלנו זה מקום אכזרי.

ממש כמו הישרדות כל יום, מי שיורדים עליו קבוע או עושים עליו חרם...

זה כמו הדחה.

הדחה כואבת ומשפילה.

הדחה שיכולה להרוג מישהו, לשמור חיים, לאבד אותם ולגזול אותם.

מי ששורד פה הוא המלך.

וכרגע...

זה ממש לא אני.

"נו יוצאים?" קול קטע את מחשבותיי,הרמתי את מבטי שלא שמתי לב שהשפלתי אותו וחייכתי לשי.

"כן, רק בואי נעבור את הערב הזה כבר".

אז היי!
הפרק נכתב אתמול בשלוש בלילה אז עם יש שגיאות או משהו כזה, מצטערת.
טוב, זה פרק לכבוד החזרה ללימודים!
יאייי? לא.
מעכשיו פרקים יעלו בקצב סדיר.
כל שבוע פרק חדש.
אוהבת -לינוי💜-