I Hate Him

פרק 25

יצאתי מהכיתה המומה.
ממששת בידי את הפתק ומצמידה אותו לצווארי במקום בו מונחת השרשרת.

השרשרת הייתה כל כך עדינה, פחדתי לזוז יותר מידי שלא תתלש מצווארי.

אני לא מאמינה שהוא עשה את זה בשבילי.
הוא היה כל כך מרושע כלפיי אבל בזמנו חששתי להסתכל אל תוך עיניו. אני מאמינה שאם הייתי מסתכלת הייתי רואה רק עצב, לא כעס טהור כפי שחשבתי שנמצא שם 24/7.

הוא לגמרי הוכיח את המשפט "מי שרב מאוהב".
הוא מציג חזות מאיימת, אחת שכל אחד היה מכבד ומטפח. אבל לא, בפנים הוא כמו כולם אם לא עדין יותר, שביר.

התלבטתי אם לחזור לשבת עם שי בקפיטריה, שחכתי לגמרי מהסנדוויץ הטעים שלי. הייתי כל כך רעבה אבל כל התאבון אבד לי. הפסקתי בהליכתי לכיוון הקפיטריה.

החלטתי ללכת לשבת ליד אולם הספורט.
יש שם איזור שאני ושי היינו יושבות מאז כיתה ז.
הרבה שיחים, דשא ועציצים טמונים היו שם. מין יער כזה נידח בבית הספר. לא הרבה העריכו את המקום הזה כמונו.

השקט היחיד שאפשר למצוא בסביבה כה רועשת.
שמעתי את הצלצול ולרגע נבהלתי שאני רחוקה מידי מהכיתה ולא אספיק לשיעור, במהרה נזכרתי שיש לי חלון.

נשכבתי על הדשא ונשמתי את האוויר הקריר בעוד עיניי עצומות.
בקרוב יהיה חורף. הדשא היה מעט לח מטיפות הטל אך זה לא הפריע לי במיוחד.
אני רק מחכה לחורף, להריח את הריח המיוחד הזה של עצים רטובים מגשם. נשמע קצת מוזר לא? אבל הייתי יוצרת בושם מריח שכזה.

"תגידי לי חתיכת יצורה" פקחתי עין אחת ושמעתי צעדים שנשמעו כהליכה מהירה של ילדה עצבנית במיוחד.

שי עמדה ממש מעליי כאילו באה לדרוך עליי.
"אני מחפשת אותך במשך כל ההפסקה אחרי שהפריק הזה חטף אותך ללא יודעת איפה ואת שוכבת לי כאן על הדשא כמו איזה ג'וק?" אמרה בעצבים והתחילה להרביץ לי עם תיק הבית ספר שלה.
למזלי הוא היה כמעט וריק. מזל ששי לא אוהבת ללמוד.

"תעזבי אותי משוגעת" התחלתי לצחוק בקולי קולות שיכלו לשמוע אותי גם מרדיוס של 30 מטר.

"הייתי צריכה קצת לנוח אני עייפה" אמרתי כאילו מפונקת ופיהקתי. "מצחיק מאוד דבילית. אני ישבתי בשולחן בקפיטריה אחרי שנטשת אותי, עם 2 סנדוויצים חצי לעוסים וזה נראה כאילו אכלתי 2 במכה ואת סובלת?" נאנחה והתיישבה לידי.

"איפה הסנדוויץ שלי באמת?" כיווצתי גבותיי והרמתי ראשי מהדשא.

"רצתי איתו לפה הוא נפל לי בדרך אז זרקתי אותו בפח ליד מסדרון ח' אם את כל כך רוצה אותו אני מאמינה שהוא עדיין שם" חייכה חיוך עוקצני וצחקה.

מבטה שהה על צווארי.
"אוי זה ממש יפה מה זה?" נגעה קלות בשרשרת שלי.
"זה רועי קנה לך? איזה אח מהמם באמת אני מקנא בך" אם היו לי כוחות הייתי ממשיכה לשחק כאילו רועי באמת קנה לי את השרשרת. אבל אין לי למה לשקר לה לגבי זה, אני מעדיפה את האמת.

"אממ, לא, רועי לא קנה לי אותה" נגעתי בה קלות וסובבתי אותה בעדינות על צווארי מחפשת אחר הסוגר.

"ידעתי אלו מאיה ויוסף. משקיעים בך הורייך" גיחכתי בעדינות מוצאת את הסוגר, פותחת את השרשרת ומנתקת מצווארי.

"אז זהו שלא" הוצאתי את קופסת השרשרת מכיסי והנחתי בה את השרשת בעדינות מיישרת את התליון.
"השרשרת היא מתנת יום הולדת מאביתר" מלמלתי וחייכתי לעצמי לא מאמינה שאי פעם המשפט הזה יצא מפי.

"אביתר? חשבתי שאתם לא זוג" הנהנתי.
"אנחנו בהחלט לא במערכת יחסים כרגע אבל זאת הייתה מחווה מאוד יפה מצידו" , לא ציפיתי ממנו אבל בהחלט לא הייתי צריכה לזלזל בו גם.

"את יודעת, תליון של לב זה לא סתם ליופי, זה כאילו הוא נותן לך להחזיק את הלב שלו" שי העלתה תאוריה מפיה שלא נשמעה לי כל כך מגוחכת ושיקרית.

"את באמת חושבת?" ריככתי את עיניי וחיוכי הפך נפול ועצוב כמו כלבלב קטן.
"אל תהיי לי ככה, זה דבר טוב. לפי דעתי הוא סומך עלייך אבל מפחד להגיד לך אז הוא מראה לך בדברים חומריים כמו תכשיט בצורת לב" שי הנהנה לעצמה כאילו משכנעת את עצמה שזה הוא המקרה.

"או שזו בכלל סתם שרשרת רגילה ואני אוהבת להגזים כאילו אנחנו במקסימום דיסני כאן" צחקה בעודה הוספת את השיער שלה לקוקו.
"אבל הוא בטוח ניסה להגיד לך משהו עם השרשרת. אבל מצד שני אולי גם לא אני כבר לא בטוחה בעצמי" משכה את כתפיה בצורת יאוש.

"אולי ואולי את גם צודקת"