I Hate Him

פרק 18 חלק ב'

אני עושה מרתון של 5 פרקים אז....
פרק ראשון למרתון💜.

נ.מ אביתר
ליוויתי את מיה לביתה.
האיש השיכור הזה לא יוצא לי מהראש.
אין פלא, מיה יפהפיה... כולם היו רוצים אותה אילו רק הייתה מקובלת.
הגעתי לביתה של מיה, שמיה בידיי.
שמתי לב שהיא נרדמה, וגיחכתי לעצמי.
היא כזאת חמודה כשהיא ישנה.
שבילי הדמעות שהתייבשו על פניה, כמעט גרמו לי לבכות גם.
נכנסתי לביתה ועליתי לחדרה.
שמתי אותה בעדינות על מיטתה וכיסיתי אותה.
השיער שלה היה על הפנים שלה, הסתיר לי את עיניה המיוחדות.
הזזתי את שערה וליטפתי את הפנים שלה.
'היא כזאת יפה' חשבתי בליבי.
נשכבתי לידה וכיסיתי גם את עצמי, אני לא עוזב אותה לבד הלילה הזה.
ושוב, חזרתי לחשוב על מה שהיא עברה.
כבר תקיפה שנייה שלה החודש.
הסטתי את ראשי לעברה, וראיתי דמעה קטנה ובודדה, זולגת מעיניה.
ניגבתי אותה וחיבקתי את מיה.
גם אם היא חולמת, שתרגיש שיש מישהו שמגן עליה.

****************************

(בוקר)
נ.מ מיה
הרגשתי שאני יושנת יותר מידי, ופקחתי לאט לאט את עיניי.
הרגשתי שמישהו מושך אותי אליו בחוזקה.
הסטתי את ראשי לצד שמאל שלי וראיתי את אביתר.
פקחתי את עיניי בבהלה וקול הפתעה יצא מפי.
שמתי לב שמהצעקה שלי אביתר התעורר.
הוא פקח עין אחת,הסתכל עליי ומיד פקח את השנייה.
"בוקר טוב" הוציא מפיו ופיהק.
הוא חייך אליי חיוך עייף וחמוד, לא יכולתי שלא לחייך אליו גם.
"בוקר טוב, מה אתה עושה פה?" הסתכלתי עליו מחכה לתשובה.
הפנים שלו הרצינו וכל השעשוע נעלם מעיניו.
"אתמול, מישהו רצה לתקוף אותך, בפעם השנייה.
לקחתי אותך הביתה, ולא יכולתי שלא להישאר איתך הלילה, דאגתי" השתנקתי לצליל המילה האחרונה שאמר.
חייכתי חיוך ביישני, והסמקתי, הוא חייך חיוך מרוצה.
הדלת של חדרי נפתחה ואמא עמדה ליד הדלת.
היא הסתכלה עליי ובהלם ואז עליו בכעס.
"מיה עמר" קראה בשמי המלא בקרירות ואיפוק.
הרגשתי שעוד שנייה היא הורגת אותי.
"מה הוא עושה פה?!" כמעט וצעקה והצביעה על אביתר.
"ל-לא כל-ום הוא רק-.. זה לא מה שאת חושבת" ניסיתי להסביר, ורציתי לסטור לעצמי על הגימגום שלי, שמחתי כשאביתר קטע אותי.
"אתמול למיה קרה משהו, דאגתי לה ולא יכולתי להשאיר אותה לבד בבית ועוד בלילה" שמעתי את הכנות בקולו ומבטה של אמי התרכך.
"באמת??" היא שאלה בחשד וגבות מכווצות.
עדיין ראו את המבט המרחם שלה על הפנים.
"כן אמא, מצטערת שלא אמרתי לך" אמא הנהנה ויצאה מהחדר שלי.
"תודה לאל, זה עבר חלק" אביתר אמר בהאנחה.
"יש בית ספר" נזכרתי ואמרתי בבהלה.
"בואי, תתארגני והמכונית שלי פה אז לא נאחר" הרגיע אותי.
"אוקיי" קמתי מהמיטה ובצעדים קצרים ואיטיים הרגעתי לשירותים.
שטפתי את פניי, הסתרקתי וציחצחתי שיניים.
יצאתי מהשירותים, וראיתי שאביתר יושב על המיטה ומחכה שאצא.
שמתי לב שהוא כבר מוכן.
ניגשתי לארון והוצאתי משם חולצת בית ספר וטייץ' שמתאים לחולצה.
"אתה יכול לצאת? אני צריכה להתלבש.." אמרתי בביישנות, הוא חייך ויצא.
סיימתי להתלבש ויצאתי מהחדר, מופתעת לראות את אימי ואת אביתר יושבים ביחד וצוחקים.
"בוקר טוב" אמרתי לאימי ונשקתי ללחי שלה.
התיישבתי ליד אביתר כדי להיות מול אמא.
"חמוד החבר הזה שלך" אמא אמרה בחלומיות והסתכלה על אביתר הסמוק(?)
"הוא/היא לא חבר/ה שלי!" אני ואביתר אמרנו ביחד ואימי צחקה.
"אוקיי, זה לא נראה ככה" זה היה המשפט האחרון שלה לפני שפנתה לחדר שלה.
"רואה? גם אמא שלך אוהבת אותי" אביתר אמר בשחצנות וחיוך ניצחון.
"למה גם? מי עוד אוהב אותך?" שאלתי בבלבול.
"את אוהבת אותי" אמר ושעשוע ניקר היה בקולו.
הסמקתי, "למה אתה חושב שאני אוהבת אותך?"
"אני לא חושב, אני יודע" אמר בהחלטיות.
זה שאני מרגישה אליו רגשות אחדים, עוד מהתקופה שבה הייתי מאוהבת בו, לא אומר שאני אוהבת אותו..
אמא יצאה מחדרה לבושה לעבודה ועד שהמונית שהיא הזמינה תבוא, היא התיישבה מול הטלוויזיה.
"יואו איזה שיר מושלם" אימי התלהבה כמו ילדה בת 16 מהשיר 'Despacito' שהתנגן ב- MTV.
"טוב אמא, בזמן שאת כאן נהנת מהשיר שלך, אני ואביתר נלך לבית הספר, ביי" נופפתי לאימי ויצאנו מהבית.
"אמא שלך חמודה" אביתר אמר בחיוך.
"כן, רק שהיא ילדותית לפעמים" גיחכתי רק בגלל שנזכרתי שלפני שבוע, כשאימי ראתה שמלת כלה לחברה שלה, היא פשוט צרחה בקניון מההתלהבות כאילו שהיא קונה אותה לעצמה.
עם כל המחשבות שלי הגענו לבית הספר, אחרי שפגשנו את שי ורון בשער.
עדיין לא הפסקתי לחשוב על מה שאביתר אמר לי היום בבוקר.
"אני לא חושב, אני יודע".

סוף סוף העלתי את הפרק הזה ועם כמה שזה מרתון אין לי מושג מתי יעלה הפרק הבא😔
love you💜