Trust me-Jikook♡

פרק 1

ג'ון ג'ונגקוק, ראש המאפיה הכי עוצמתית וגדולה בדרום קוריאה.

"אדוני, אנחנו חייבים להוציא אותך מפה אחרת אתה תפצע!"
שמעתי את הקול של העוזר שלי, ג'אנג הוסהוק, צועק לי בטון עמוק.

ידעתי שהייתי חייב לצאת משם, אבל איך? עם כול האש הזו מסביב, ובטח שאני לא יכול להשאיר את האנשים שלי מאחור, יראו אותי כמנהיג פחדן.
ראיתי את החבורה העילאית שלי מחכה לי ליד הרכב השחור שיקח אותי מפה.
בעודי מסתכל לראות אם האש פסקה או שלפחות פחתה במידה, אני קולט בזווית העין שלי את אחד ממחתרת קים רץ לכיווני.

מחתרת קים- אולי אחת המחתרות הכי מאיימות בכול דרום קוריאה (אחרינו כמובן), נמצאת במלחמה קשה בת 50 שנים איתנו, הכול התחיל כאשר קים ג'ונגהיון,המנהיג הקודם רצח את אבא שלי, וכעת במקומו יושב קים סוהיון, הבן הגדול מבין השלושה.

אני מביט לכול הכיוונים, מסתכל אם אני יכול להמלט או לרוץ בכול הכוח לאזור מבטחים.
אני יודע שהזמן שלי קצר, כי אני מסתכל ואותו קים שרץ אלי מחזיק סכין בידו ורוב הסיכויים שהיא מכוונת אליי.
אייש מטומטם שכמוני איך נתתי לעצמי לסיים בכזאת מהירות את כול הכדורים באקדח?!
מאיפה שאני עמדתי זה התנהל ככה: יש חומה גדולה, שמאחוריה אני נמצא , 30 מטר ממני נמצאת המכונית שבאה לקחת אותי, ואני, מפוחד למוות בידיעה שאין לי כול כך הרבה אפשרויות חוץ מלרוץ באש הנוראית הזאת.
מולי, אני רואה אנשים שלי שנלחמים עד הנשימה האחרונה שלהם, ואני מרגיש גאווה קלה אך בו הזמן גם רחמים על אותם אנשים שנלחמו למוות בשבילי ובשביל "האימפריה" הזאת.
אין לי כול כך הרבה זמן, 10 שניות לכול היותר, אז עם נשימה אחת, אני רץ.
אני רץ כמו הרוח לאזור הבטוח שרק יקח אותי מכאן, שאני אצא בכשלון כי בקרב הזה הפסדנו, אבל יש גם את המלחמה, ושם קים יקבל את מלוא כוחותינו!
בזמן הריצה אני קולט את העוזר שלי, הוסהוק, האדם שתמך בי במשך כול חיי כמנהיג לאחר מות אבי,שיסכן את חייו למעני, אני רואה אותו רק לכיווני כדיי להדוף את אותו הקים שרץ לעברי עם סכין בידו.
אני הבנתי מה הולך לקרות כאן, ואני הבנתי שאני לא אתן לזה לקרות, הבן אדם הזה עשה בשבילי די והותר, והגיע הזמן לגמול לו על זה.
במהירות רבה, אני דוחף את הוסהוק מדרכי וכמו ברק, זה מכה בי
הסכין חדרה לתוך הגוף שלי כול כך עמוק, שהרגשתי את הלב שלי מחסיר פעימה רק מהחדירה של הסכין, שלא לדבר על המיקום של הסכין, בדיוק שלושה אצבעות מבית החזה שלי.
לוקחות לי 5 שניות עד שראשי פוגש את הקרקע ואני מרגיש את הסכין יוצאת מגופי על ידי אותו הקים, כאילו מחפשת לה את הקורבן הבא שיפול בידיה.
הרגשתי את הדם שלי נוזל מהפתח שנוצר על ידי חדירת הסכין, ובנוסף לזה גם מפי יצאה כמות של דם שהספיקה כדי לחנוק אותי.
שניות ספורות לפני שאני מאבד הכרה, אני מרגיש זוג ידיים, שהגוף שמחובר אליהן מכוסה באפוד מגן, ובידו השמאלית מוחזק אקדח, לא כזה מאיים אך מספיק להגנה עצמית.
בכוחותי האחרונים אני פוקח את עיני ורואה את נאמג'ון, אחד העוזרים שלי, רץ לכיוון המכונית.
הוא דוחס אותי בזריזות לכיסא האחורי, ומשם אנחנו נוסעים לבית החולים הקרוב לאזור.
באותה השעה, איבדתי את ההכרה, ובאותה המחשבה האחרונה חשבתי על הבן זוג שלי, על החבר היפייפה שלי,
קים טאהיונג.