Trust me-Jikook♡

פרק 11

כעבור כמה שעות ג'ונגקוק התעורר ראשון
לאט לאט הוא פקח את עיניו, מנסה לפקס אותם על מה שמולו
הוא מזיז את ראשו לצד ורואה מין גוש קטן, חבוי מתחת לשמיכה ששוכב לצידו עם עיניים עצומות ,לחיים שמנמנות ושפתיים תפוחות שמופרדות מעט , מוציאות אוויר ומכניסות.
'חמוד...' חשב לעצמו ומחייך, כשלפתע נזכר בטאהיונג, והחיוך רק התעלה מעט.
ג'ונגקוק חשב על להכין לעצמו משהו לנשנש בזמן שכול הבית כבר עסוק, במקום שג'ין יכין.

הוא ירד במדרגות אל המטבח
הוא פתח את המקרר לקח כמה מצרכים שיוכל להכין ארוחה מלאה לו ואם גם ג'ימין ירצה לאכול משהו כי הוא בטח רעב.
בכל זאת ג'ימין נראה לו טיפונת רזה מידי ממה שאדם בגילו אמור להיראות והוא היה צריך לאכול טוב
הוא החליט שהוא יכין משהו נורמטיבי שמתאים לבוקר, למרות שכבר לא בוקר, אך שיהיה קל בבטן.

כשג'ונגקוק החל לערבב את כל המצרכים בדיוק ירד ג'ין מהמדרגות
'ג'ונגקוק-אה? יא מה אתה עושה במטבח? ' הוא שאל מבולבל לא בטוח אם זה הוא, הוא פשוט לא נכח במטבח ברוב הזמן, ג'ונגקוק הוא לא בדיוק הטיפוס המבשל.
"כן היונג, לא יודע אני פשוט קמתי אז אני קצת רעב ולא רציתי סתם להוסיף לך עבודה אז אמרתי למה לא..." ענה ג'ונגקוק בקול כדי שסוקג'ין יוכל לשמוע אבל לא יותר מידי בשביל לא להעיר את ג'ימין
'מה אתה עושה פה? ממתי אתה מבשל? חוץ מראמן לא ראיתי אותך מבשל בחיים' אמר ג'ין מופתע למראה עיניו, בעוד גיחוך קל עובר על שפתיו
"כן, אתה צודק" ג'ונגקוק אמר והמשיך בדבריו "תקח לעצמך היום יום חופש מהמטבח, אני אהיה אחראי פה"
'אתה בטוח שתסתדר? ' שאל סוקג'ין "אני בטוח" אמר ג'ונגקוק הפסיק לרגע ואמר "רק תוכל לטעום מזה בבקשה?" הוא שאל אותו, סוקג'ין מלמל לעצמו משהו ואז פלט
"ג'ונגקוק אה אם תרעיל אותי זה הסוף שלך" הוא אמר ושניהם ציחקקו
'זה בסדר, רק תוסיף טיפה סוכר ותערבב יותר טוב
"וואה, היונג תודה רבה לך" אמר ג'ונגקוק בציניות וחייך את החיוך הממזרי שלו שוב
"אתה יכול להתקשר ולהגיד לכל שאר השומרים בחוץ לחזור לכאן ולקחת יום חופש היום, יש מספיק שומרים ואני חושב שהם יסתדרו בינתיים" 'הבנתי' אמר סוקג'ין והלך מהמטבח

ג'ונגקוק ניסה לשפר את מה שיצא, שהיה אמור להיות פנקייקים, עם קצת קצפת והניח ליד הערימה צלחת קטנה עם פירות יער מתוקים, גדולים ומפנקים בשביל הטאצ' ומיד פנה אל המקרר כדי להוציא שני בקבוקים, אחד של שוקולד ואחד של סירופ מייפל.
ג'ונגקוק סיים להכין את הפנקייקים ובדק מה השעה
השעה היא 13:36 וג'ימין עוד לא קם?  הוא שאל את עצמו
אין לי ברירה, אני אחכה עד שיקום
בינתיים ג'ונגקוק פינה לעצמו צלחת והתחיל לחפור בארוחה
לאחר משהו כמו רבע שעה, הוא שמע צעדים קטנים מכיוון המדרגות, וכשהסתכל לכיוונם ראה את ג'ימין, עומד שם עם פנים נפוחות מהשינה ומבט חולמני עם שיער מעט מפוזר.

ג'ונגקוק הביט בו, ולאחר דקה או שתיים אמר
"הכנתי לנו משהו לאכול...אתה יודע, אם אתה רעב"
בזמן שג'ימין עומד שם, ממש ישנוני, הוא מביט בג'ונגקוק ומתקרב אל כיוונו, הוא התקרב אליו וישב לידו, למעשה, כיסא אחד אחריו, רק כדי לשמור על הדיסטנס.
"ת-תודה, לא היית חייב.." ענה בקול צרוד
"זה בסדר, תאכל"
ג'ימין התחיל לסדר לעצמו צלחת וגם התחיל למלא את פיו באוכל
"אהמ, זה באמת טעים, לא ציפיתי ממך"
אמר עם קול טיזרי
ג'ונגקוק החליט להבליג על זה ורק לצחקק
הם ישבו שם, אוכלים, שקט של מבוכה עולה על שניהם.
ג'ונגקוק הביט בו והם הסתכלו אחד על השני במבט מרחף, כאילו הם כבר מבינים על מה נושא השיחה, ג'ונגקוק פתח את פיו לומר
"תראה ג'ימין.." אך לפני שיכל לסיים את משפטו, צלצול הפאלפון שלו התריע את שניהם
הם המשיכו להביט אחד על השני לעוד כמה רגעים לפני שג'ונגקוק קם לכיוון הפאלפון המקולל שלו.
כשהסתכל על המתקשר, ראה שזה טאהיונג