Daddy's baby | J.B

~Chapter 1~

אני יושב באולם, שלאט לאט מתמלא במגוון אנשים, עיקרם גברים. חלקם באו למצוא בחורה תמימה, שמחפשת גבר דומיננטי שידע לטפל בה ולחנך אותה, וחלקם באו לנצל בנות תמימות כמוהן, שבסה"כ מחפשות קצת אהבה. אין לדעת מה יעלה בגורלה של בחורה עדינה ורגישה שתיפול לידיו של הגבר הלא נכון.
המנחה עולה על הבמה ומושך את צומת הלב של כל הנוכחים "ערב טוב גבירותיי ורבותיי, וברוכים הבאים" הקהל שאג ומחיאות הכפיים הסוערות נשמעו מכל עבר. "המכירה מתקיימת כך: כל בחורה תצא בתורה, תגיד את שמה ותדגים תחביב, והגבר שיציע את הסכום הגדול ביותר יזכה בה. מוכנים?" ושוב, הקהל שואג. בינהם אני, מצפה בקוצר רוח.

ראשונה יצאה בחורה בלונדינית ואין ספק שעברה כמה ניתוחים פלסטיים לפני שהגיעה לכאן, זנותית לגמרי "אני ליא-" מפה הפסקתי להקשיב. אחת אחרי השניה עלו בנות זנותיות ולא יכולתי לחשוב על מצב בו תתגורר בבית שלי ותשן במיטה שלי.
לאחר כבערך עשר דקות בחורה בעלת שיער שחור חלק וארוך, לבושה בחצאית שחורה וחמודה וחולצת בטן עליה מצויירת מיני-מאוס עלתה לבמה. הופתעתי לראות עיניי תכלת עמוקות ויפות שמתאימות כל כך לגוף המעוצב והצנום שלה. "קוראים לי ליל-ליליאן" גמגמה והסמיקה חלושות. "מאה אלף!" צעקתי
"מאה אלף פעם ראשונה"
"מאה אלף פעם שניה"
"מאה אלף פעם שלישית"
"נמכר!" צעק וחיוך ענק עלה על פניי, היא שלי. ליליאן הסמיקה והתקדמה אליי לאט לאט בצעדים קטנים, עדיין מתביישת. 
"ש-שלום א-דון ביב-בר" גמגמה והביעה פחד בגלוי "שלום בייביגירל, הכל בסדר, את לא צריכה לפחד" עודדתי אותה והשחלתי את ידי הגדולה ביד הקטנטנה שלה. צעדנו לעבר המכונית והושבתי אותה באוטו בבוסטר המיוחד שקניתי לה, עם כל שאר הדברים שקניתי לנסיכה החדשה שלי מתוך ההתרגשות העצומה.
נכנסתי למושב הנהג ולילי וישבה בשתיקה ושחקה בבובת ארנב שהייתה שם. היא כזאת חמודה. "אדוני, אא-ל-לאן אנחנו נוסעים?" שאלה במתיקות "לבית החדש שלך בייביגירל, ואין צורך לקרוא לי אדוני, תקראי לי דאדי" אמרתי והיא הסמיקה למרות שידעה את טיב היחסים בנינו.
לאחר נסיעה של כ10 דקות שבה שאלתי את לילי שלי כל מיני שאלת חשובות כמו העובדה שהיא בת 20, הוריה גרים בקנדה, שם משפחתה הוא גרין ויש לה אח גדול, בן 33.
"הגענו בייבי" לחשתי בקול מרגיע, והיא הנהנה. לקחתי אותה בידיי עד שער הבית והורדתי אותה כל שתלך לבד, תכיר את ביתה החדש "דאד-דאדי" היא לחשה, עדיין מפחדת "כן נסיכה?" השבתי בעודי מושך אותה בעדינות לכניסה "אנ-אני קצ-קצת רעבה, אפ-פ-אפשר?" היא שאלה והרגשתי שהיא משתחררת קצת לידי "בטח לאב, מה את אוהבת לאכול?"
"אפשר אול-אולי גלידה? ל-לא מש-" היא פרצה בבכי ולא הצליחה לסיים את המשפט "ששששש הכל טוב, את רוצה ללכת לנוח ואני אביא לך קופסא שלמה של...... גלידת וניל עוגיות?" נסיתי לנחש טעם שהיא תאהב והיא הנהנה באיטיות. לא אהבתי את זה, אני יודע שזה ממש לא בריא, במיוחד שהיא כל-כך זעירה והיא חייבת לאכול ולהתחזק.
לקחתי אותה בין ידי והנחתי אותה בעדינות על המיטה ושניה לאחר מכן היא קבלה את גלידת הוניל עוגיות שלה. "אם תרצי משהו תקראי לי, טוב נסיכה?" היא נערה את ראשה במהירות "תשאר בב-בבקש-קשה"