"אז אני מבין שאת לא אוהבת עגבניות" שאלתי בשעשוע לאחר שהבחנתי במבטי המוות שלילי שולחת לעגבניה המסכנה שנחה לה על צלחת הילדים שלה "הבנת נכון" חייכה בזלזול, היא באמת מתחילה לעבור את הגבול "רק על זה את לא קמה מפה עד שאת לא מסיימת את העגבניה העסיסית הזאת" חייכתי בניצחון בזמן שהיא עשתה לי את פרצוף הכלבלב הדי מוצלח שלה, יש לציין "לא רוצה!" צעקה במחאה והפכה את הצלחת כך שתפול לריצפה, מעניקה לאיימי בנדיבות עוד עבודה לעשות "זהו זה" התפרצתי בצעקה ולילי יבבה והתכווצה בכיסא "אני חושב שמישהו צריך להעמיד אותך במקום, בייבי" נהמתי ושלפתי אותה מכיסא התינוקות שלה בעודה מתנגדת ובועטת לאוויר.
"אני חושב שכמה הצלפות יעשו את העובדה" חייכתי בזדון, לא אשקר ואומר שחכיתי לרגע הזה, במובן מסויים. ההתייפחויות שלה וההתנגדויות האין סופיות של הגוף הקטן שלה כנגד שלי לא הפריעו לי כרגע, לא יכלתי לוותר לה שוב, היא באמת צריכה שמישהו יחנך אותה קצת "תסתמי" סננתי בין שיניי והיא ישר השתתקה בין זרועותיי, כמו שאני אוהב "פעם הבאה תדעי להקשיב לדאדי, ולכבד אותו" נזפתי משכיב אותה על ברכיי כשהבכי שלה ברקע "א-אני מצטערת" יבבה "אני יודע בייבי, אבל אני חייב ללמד אותך מה מותר ומה אסור" פה כבר התעצבנתי שוב, נזכר בזילזול שלה כלפיי. בין רגע מכנסייה ותחתוניה היו זרוקים בפינת החדר "תספרי את ההצלפות" דרשתי, והיא שלחה אליי מבט מפוחד, מהנהנת קלות "אחת" צעקה בבכי כשהנחתתי את ידי בחוזקה על ישבנה הקטן "שתיים" כך היה עד 30, כשכל מכה מתחזקת מפעם לפעם "אני מקווה שלמדת את הלקח" היא מיד התרחקה ממני לקצה המיטה שישבתי עליה, מתייפחת ומתכווצת מכאבים כשהיא מתיישבת. אני ניגש אליה, בניסיון להרגיע אותה ונראה שאני מרתיע אותה, מאוד. ופה אני שואל את עצמי, האם הגזמתי? הוצאתי מהארון שלי בוקסר וחולצה והנחתי אותם על המיטה, יוצא מהחדר בלי להוסיף מילים מיותרות.
לא, אני לא יכול להאמין שיש לי רגשות אשם. אני הדומיננטי, היא הכנועה והיא צריכה להבין את זה גם במחיר שהיא תפחד ממני, בהתחלה. לא הבאתי לפה בייביגירל בשביל שתתבדח על חשבוני ותתחצף אליי "אני רעבה" לילי לחשה ומשכה לי בחולצה מוציאה אותי מהטראנס מחשבות שלי. אויש היא כל כך סקסית בבוקסר והחולצה שלי. היא הרימה את ידיה אליי מסמנת שארים אותה ועשיתי זאת בשמחה "את בסדר? מה את רוצה לאכול? את רוצה שאני אמרח לך משהו שיקל על הכאבים?" התקפתי אותה בשאלות "אני רק רוצה לאכול" מלמלה בעייפות והניחה את ראשה על כתפי, חשוד ביותר "אפשר סלט פירות עם שוקולד, אולי?" "האמ... בטח שאפשר, נסיכה" אני מוכרח לציין שאני מאוד מבולבל, לפני כמה רגעים היא לא הייתה מוכנה למגע איתי, אני באמת לא מבין. בזמן שהלכתי לחתוך את הפירות, לא רוצה לתת לאיימי עוד עבודה, המלאכית שלי ישבה בשקט על השולחן, מתופפת עליו בעזרת אצבעותיה "מה קרה פתאום" מלמלתי ספק אומר ספק שואל, אחרי כמה שניות בהן לילי שתקה, חזרתי על שאלתי "שאלתי מה קרה פתאום?" היא הסיתה את מבטה לעברי "מה קרה פתאום? החזירה לי באותה שאלה "רגע אחד את מתחצפת ושמה עליי פאקינג זין, ואז כשאת לומדת לקח את נרתעת ממני, ופתאום את מתנהגת כמו הבייביגירל המושלמת. הספקתי להכיר אותך, ומהזמן שאני מכיר אותך את מתכננת משהו, ואת תספרי לי עכשיו" נהמתי והיא חייכה חיוך מרוצה "ידעתי, כשאני מתנהגת כהרגלי, אתה כועס, כשאני שותקת אתה שוב כועס, אפילו שאתה צועק עליי לשתוק כל הזמן, וכשאני מתנהגת איך שאתה רוצה, אתה גם כועס. אולי פשוט תגיד לי מה אתה רוצה ממני?" היא מרימה את קולה עליי, במין נזיפה "א. את לא מרימה את קולך עליי, ובטח שלא מנסה להעמיד אותי במקום. אני הדאדי שלך ולא את שלי, אם התבלבלת לרגע-"
"קצת קשה שלא לשים לב" קטעה אותי בגיחוך ומבט מזלזל "אני זה שמחנך אותך ומלמדת אותך ערכים נכונים מהם, את לא תתחצפי אליי, לא תקטעי אותי, ובטח שלא תזלזלי בי, כי את עוד לא הכרת את צד הדאדי האמיתי שלי. תזהרי, עוד פעם אחת כזאת ואני אדאג להזכיר לך כל יום למי את שייכת עד שתפחדי מהצל של עצמך, ותאמיני לי שאין בך שום רצון להגיע למצב כזה" צעקתי עליה מושך לה בשער כדי שתסתכל לי בעניים, לפחות פעם אחת. ראיתי את המבט המפוחד בעניה וכמה יבבות שהיא ניסתה להשתיק נשמעו ברקע, ולאחר כמה שניות היא ענתה לי
"אתה לא מפחיד אותי, ואני בחיים לא אפחד ממך" ענתה בקול חמוד אך המבט שלה שידר אחרת
"אנחנו עוד נראה" חיוך זדוני עלה על פניי
ההצגה מתחילה
____________________
הוווו תחכו לפרק הבא, ותאמינו לי שיש למה לחכות
ככל שיהיו יותר הצבעות ותגובות, הפרק יעלה יותר מהר
האמת שאני חצי מתה כי לא ישנתי אתמול, אז אם יש שגיאות תקנו אותי, זה יעזור לי מאוד
פקה פקה
YOU ARE READING
Daddy's baby | J.B
Fanfiction"בייביגירל, תוכלי לעשות את זה בשבילי?" "כ-כן דאדי" גסטין ביבר, גבר עשיר ומוכר. האדם בעל הנכסים הרבים ביותר בכל רחבי ניו-יורק. ובכל זאת, עם היותו גבר כה מוערך בחברה החדשנית והמלבלבת בה הוא מתגורר, כמו כל אדם, גסטין מחפש אהבה. ואיך לא, גסטין מוצא את ל...
