A nightmare in love-סיוט מאוהב

פרק 11

נקודת מבט: אנדרס

״זואי!״ צעקתי לה כשראיתי אותה מחכה מאחורי המועדון. היא הבחינה בי והתקדמתי אליה בריצה, ״תגידי לי מה קורה פה?״ דרשתי ממנה, ״איפה לעזעזל מיקה.?״
״אני לא יודעת, התקשרתי לסלולרי שלה מאות פעמים אבל היא לא עונה.״
׳אם קרה לה משהו, אוי רק מהמחשבה הזאת אני מתמלא כעס ודאגה.
״בואי נשאל אנשים אם הם ראו אותה ובחברת מי, אוקי? את לשם ואני לשם, ניפגש פה ב22:50!״ אמרתי לה בזריזות ופניתי לצד שלי
רצתי ושאלתי אנשים, חלקם היו שיכורים מהתחת, שאמרו לי שחייזרים חטפו אותה.דבילים. היו כאלה שאמרו שלא והיו כאלה שהתעלמו, סעמק. השעה כבר; 22:39
ואין זמן, צריך למהר. סקרתי את הסמטאות החשוכות ושהשעה הייתה 22:50 חזרתי חזרה לזואי.
״נו מצאת משהו?״ שאלתי אותה מסוקרן.
״אמרו לי שהיא הייתה נראית רע, שיכורה ואיזה מישהו לקח אותה לרכב שלו.״
קימצתי את אגרופי בזעם ונדרכתי כששמעתי שהכניסו אותה לרכב. פאק רק זה חסר לי.
״חייבים משטרה, אנדרס!״ היא אמרה לי כמעט בוכה, "אם יקרה לה משהו, אני לא יודעת מה אני יעשה זה הכול בגללי אני אמרתי לה לבוא לכאן.״ היא התחילה עם הבכי, דרמה, אוף בנות. ״הכול יהיה בסדר, תלכי מחר לדירה שלה תבדקי אם היא שם אם לא ניגש למשטרה מיד אוקי?״ ניסיתי להרגיע אותה כמה שיותר רק שבתוך תוכי רציתי למצוא אותה עכשיו, אבל לחכות 48 שעות עד שיחפשו אותה.זין. אין מה לעשות.

נקודת מבט: מיקה

״קומי קומי בובה.״ הנבלה קרא לי בבוקר כשהוא עומד מעליי. כשפקחתי את העיניים הייתי עם חזייה ומכנס קצר, נגעלתי מעצמי. ראיתי את הפרצוף הדוחה הזה שלו והתמלאתי בעוד גועל. הקיא עמד לי בגרון וכשלא יכולתי להחזיק אותו זה היה הזמן המושלם להקיא עליו. כול התכולה שלי מהלילה שעבר וממנו
כיסו היטב את הנעליים שהוא לבש. אפילו מעצמי הייתי מופתעת אך בכול זאת חייכתי בליבי. בן זונה.
״יחתיכת כלבה! מה עשית?״ הוא צעק אליי. ידעתי שעשיתי טעות. טעות שאני הולכת לשלם עליה טוב, טוב.
הוא הרים את ראשי מעלה וגרם לי להביט בו.
״את זוכרת מה אמרתי אתמול?״ הוא שאל והביט בי בערמומיות. הנדתי בראשי לשלילה
והתרחקתי ממנו לאט לאט כשהבנתי שעכשיו אני עומדת לקבל את העונש שלי.
״ע-ל ט-ע-ו-י-ו-ת, מ-ש-ל-מ-י-ם! זונה״
הוא תפס את שיערי, וסטר לי שוב ושוב ושוב עד שניתן היה להבחין בצורת כף היד המסריחה שלו על הלחי שלי. זה שרף אבל לא נתתי לו את העונג לראות אותי נשברת.
״משחקת אותה קשוחה אה, בואי נראה אם את תמשיכי ככה, ב-ו-ב-ה״ הוא אמר כשאיית את ארבעת המילים האחרונות באיטיות, רציתי להחטיף לו סטירה. הוא הוציא את החגורה ממכנסיו הרחבים והתקדם לכיווני.
״לא לא, בבקשה אני מתחננת.״
גופי עדיין היה תשוש ולא כול כך חזר לעצמו
יכולתי לחזור לדבר רגיל ולהזיז את הגוף אבל זה דרש מאמץ רב שכרגע אין לי.
״אההההה, לאא! זה כואב לי די!!״ צרחתי, זה באמת כאב! זה שרף, זה חתך לי את העור.
שוב ושוב, ושוב ושוב עד שהדמעות נגמרו לי.
עד שהקול שלי נשבר, כאב לי כול כך. אני לא מבינה מאיפה כול זה בא. אמא- אבא תעזרו לי.בבקשה.
״נהניתי אתמול, את משוחררת מבחינתי.״
הוא אמר כשצחק בקול רם תוך כדי שהוא מחזיר את החגורה למקומה בין מכנסיו.
לא הצלחתי להתרומם, להגיד משהו.
״אף מילה, לאף אחד, אחרת החברה הקטנה שלך תהיה הבאה בתור.״ הוא מתכוון לזואי, לא רק לא היא.
הנהנתי ברצון ובלעתי את רוקי, היה לי כול כך קשה, אם כול מאמץ שעשיתי ולו הקטן ביותר הכול שרף לי הזכיר לי את הגיהנום שעברתי, את הסבל.
שכחתי את העובדה שנאנסתי, שניצלו אותי.
אני כרגע מרגישה מלוכלכת, מגעילה. אני לא רוצה את החיים הללו, לא ככה.
לבשתי את בגדיי בחזרה ולא היה בי את הכוחות לסדר גם את השיער, אז השארתי אותו מבולגן. אף אחד לא היה בחדר אז הרשתי לעצמי לבכות ,להוציא את הכול
בכיתי ובכיתי שוב ושוב, צרחתי, בעטתי. כאב לי.
ירדתי במדרגות, באיטיות צעד,צעד עד שהגעתי לסוף, הסתכלתי ימין ושמאל ואז התחלתי בהליכה עד לתחנה של המוניות.
פחדתי נורא, מכול דבר, מאנשים שהסתכלו עליי ומגברים שבטעות נתקלו בי כשהלכו, הכול הזכיר לי אותו. את הנבלה.