צעדים של אדם נשמעו בקרבת המקום וישר התמלאתי שימחה ,׳יש אני יוכל לצאת מיפה׳ חייכתי חיוך ערמומי, חשבתי על תוכנית ומיידית פעלתי לפייה, הזזתי במהירות את ידו של ׳החוטף׳ שחסמה את פי על מנת לצעוק לעזרה ,״הצילווווו״ צרחתי בקול חזק כדי שמישהו ישמע אותי וישחרר אותי ממנו ״סתמי תפה כבר״ הוא לחש וסימן לי לשתוק כשניסה לתפוס אותי ולייצב אותי.
התחלתי להשתולל בידיו ולהכות אותו ,חוסר המזל שלי היה שהוא היה גבוה ממני וחמוש, ככה שהסתכנתי מאוד, האקדח שלו היה סנטימטר מהבטן שלי וניסיתי להרחיק אותו במאמצים קשים ,אך אם כול ניסיון הוא התקרב יותר. ״אם את זזה אני יורה״ הוא אמר בקול מאיים וחיזק את ידיו סביב ביטני ואת האקדח דחף לתוך בטני ״הצילווו״ צעקתי שוב שהבן אדם המפגר הזה יבוא כבר,מילמלתי בשקט, ״את לא מבינה מה אני אומר?״הוא לחש זועם ״די תעזוב אותי כבר״ התחננתי שוב ולפתע הצעדים של האדם הקרוב נשמעו קרובים יותר ויותר חייכתי מהמחשבה שעוד שנייה אני יהיה חופשייה והמשכתי להיאבק בו ״טוב את רצית את זה זונה״ הוא מילמל בשקט שכמעט לא שמעתי וכשהבנתי למה הוא התכוון ,קול ירייה נשמע והאנקת כאב יצאה מפי כשהכדור חדר עמוק לביטני ,חולצתי האדומה התכתמה לצבע חזק יותר ,כמעט שחור, הדם טיפטף באיטיות על רצפת הבלוק והכתימה אותה , התנשמתי בכבדות כשראיתי דם סביבי. הרוח הקרירה גרמה לעורי להצטמרר ולדעת שהחוטף כנראה ברח, אחזתי בחוזקה במקום הירייה בבטן אם שתי ידיי וניסיתי לעצור תדימום, קרעתי את שרוול חולצתי ואחזתי עם הבגד הקרוע במקום הירי לחצתי חזק וכיווצתי את עיניי, ראשי הסתחרר וקול דפיקות ליבי הלכו ודעכו ״תעזרו לי״ צעקתי בקול שנותר לי ״בבקשה״ התחננתי לאוויר ,״אני לא רוצה למות בבקשה״ חזרתי שוב ושוב על אותו משפט וניסיתי להתהלך לכיוון היציאה עד שרגליי כבר לא יכלו להחזיק אותי יותר ונפלתי על גבי, עניי עדיין לא נעצמו אך פחדתי שבכול שנייה זה באמת יקרה , ״מישהו שיעזור לי?!״ הפציעות ברגלי ובבטני גרמו לי לילל בכאב ולהשתעל בחוזקה עד שהרגשתי שהחמצן אוזל ואוזל והוא כמו שעון מתקתק שעוד שנייה הזמן נגמר ״ה-צ-י-ל-ו״ צעקתי כשאם כול אות נוזל אדום התפרץ מפי , כנראה שזאת הפעם הראשונה שהבנתי שאני לא רוצה למות , עיניי איימו להיעצם ונאבקתי להישאר ערה, לא לא עודדתי את עצמי מבפנים 'עוד מעט יבואו אנשים שיעזרו לך תשארי ערה אל תוותרי׳. ככה נשארתי שכובה על רצפת הבלוק כשאני שומעת את הלב שלי מאיים להיעצר ואת החזה שעולה ויורד בקצב לא אחיד,כמה דקות אחרי קול ריצה נשמע לאוזני, נשפתי בהקלה שכנראה באו לעזור לי ורק ממחשבה זו התמלאתי בכוחות להישאר ערה בושם גברי הוסנף לאפי ומילות כמו: ״פאק״ ו״לא לא״ נשמעו מפיו. הוא התיישב לידי בזריזות ״ היי היי תישארי איתי״ הקול המוכר דיבר ונענע אותי מצד לצד כדי לדעת אם אני חיה, ״ אני לא יכולה לנשום״ אמרתי בצרידות והשתעלתי שוב ניסיתי לשאוף אויר,הייתי צמאה לחמצן, ״האמבולנס בדרך עוד קצת בבקשה״ הוא אמר בקול עדין וליטף את ידי השמאלית, לא ראיתי את פניו כי הייתי עם הראש לכיוון הנגדי ,ניסיתי להעיף את ידו ממני אך לא הצלחתי להזיז שריר בגוף הייתי כמו עץ פשוט. ״שיבואו מהר בבקשה״ אמרתי שוב כשהנוזל המשיך לצאת, סובבתי את ראשי לגבר שישב לצידי וניתקלתי שוב בעיניים ירוקות כזית ושיער שחור פערתי את עניי וכנראה שגם הוא ״את?!״ שאל בבילבול ונעץ את מבטו בי ״תעזור לי״ התחננתי ואחזתי בשרוול חולצתו ״בבקשה״ מילמלתי שוב בקול חלש יותר ״אני לא יכולה יותר״ אמרתי כשעיניי נעצמו לשנייה אך נפתחו כששמעתי משהו נקרע ונקשר מסביב לבטן, אני רואה מטושטש והידיים שלי ירדו משרוול חולצתו לידו הגברית, אחזתי אותה בחוזקה כשהכאב התעצם ויללתי בקול,עיניי התחילו להיעצם, ידיי נרפו וחדלו מלאחוז בידיים שלו הם נזרקו לצידי גופי וטבעו בשלולית הדם, ״פאק פאק לא חכי״ הוא מילמל ״תשארי איתי אני פה בבקשה״ התחנן גם הוא, פתחתי אותם שוב קירבתי אותו אליי אחזתי בצווארו והתקרבתי לאוזנו ״אני לא אוכל, בבקשה לך לקומה שלישית דירה שנייה בפינה היא שם. ״ לחשתי לאוזנו בתקווה שילך לזואי..ולפני שיכולתי לשמוע תתשובה נפלתי לתוך החשכה..
פרק 5 יצא מותח וקצר
מקווה שאהבתם כמו שאמרתי הפרקים יהיו יותר מעניינים בהמשך
אוהבתת
מוליי❤️
YOU ARE READING
A nightmare in love-סיוט מאוהב
عاطفية״מוכרות עיתונים זה מה שאתן עושות״ הוא ירק בזלזול אני מדמיינת כנראה או שהבן אדם הזה יורד עליי ״ יש לך בעיות?״ שאלתי אותו בחזרה באותו טון ״ כנראה שאם את בכלל מעזה לדבר איתי אז יש לך איזה שהיא בעיה״ גיחחתי לאור המשפט שיצא מפיו״ מי אתה בכלל שתדבר אליי...
