A nightmare in love-סיוט מאוהב

פרק 4

הנסיעה ערכה כחצי שעה ואני כבר מחוץ לאוטובוס הצפוף והמעיק, אני לא יודעת לאן ללכת אז ניסיתי להתקשר שוב לזואי בתקווה שהיא תענה לי, הוצאתי תטלפון מכיס המעיל שלי וחייגתי, צליל החיוג השמיע פעם אחת, פעם שנייה ידיי הזיעו ונהייתי בלחץ והתפללתי בליבי שהיא תענה לי, פעם רביעית ו.. הקו נענה ״הלוו זואי? אני בדרך חכי לי טוב?״ הקו נשאר שקט אך לא נותק״ נו זואי תפסיקי להלחיץ אותי ירדתי מהאוטובוס ואני לא יודעת לאן לפנות תעזרי לי איפה את?״
היא נשארה שקטה ״זואי נוו? זאת זואי?״
היא נשפה בלחץ לתוך הטלפון ״בבקשה תעזרי לי הוא פה! בבית שלי״ היא לחשה במהירות שכמעט לא הבנתי ״מה? מי? זואי תגידי לי תכתובת אני באה״ עניתי לה חזרה
״שטראוס 5... ***״ היא אמרה לי ומייד אחרי ניתקה ״פאק פאק זה לא קורה לי״ אמרתי ביאוש ושמתי את שתי ידי מצדדי ראשי.
שאלתי אנשים, ניסיתי להבין לאן לפנות מהשלטים שהיו שם ונאחנתי בהקלה כשראיתי מוניות צהובות מחכות רק לאנשים שיעלו עליהם בהמשך התחנה. רצתי במהירות להספיק רק לאחת מהן..ולמזלי הצלחתי.
ניגשתי לאיש שהיה נראה בסביבות הגיל 50
״סליחה אתה יכול לקחת אותי ל-שטראוס 5**״ שאלתי במהירות וחיכיתי לשמוע רק כן ולנסוע כבר ״בטח אני אקח אותך״ אמר ופתח בשבילי תדלת, נכנסתי והוא נכנס אחרי טרקתי תדלת וישבתי במושב שליד החלון , הוא שאל אותי אם קרה משהו אך לא עניתי רעדתי כולי וביקשתי ממנו שימהר הוא שם גז וטס לכתובת.
״תפני פה שמאלה עד שתראי את מספר הבניין״ הוא אמר בנחמדות  אחרי מספר דקות של נסיעה ועצרנו מול רחוב מסויים מילמלתי ״תודה״ קטן עם חיוך מזוייף ונתתי לו את מעט הכסף שהיה לי, הלכתי לאן שכיוון אותי ורצתי במהירות לבניין הכמעט צהוב שהיה שם עם המספר שזואי אמרה לי.
נכנסתי לבלוק עליתי במדרגות הארוכות והתנשמתי בכבדות כשעברתי כמעט 3 קומות ניגבתי זיעה קרה שנחה על מצחי והרגשתי כאב ברגלי הפצועה הורדתי את עניי באיטיות ופערתי אותם כשראיתי שהתחבושת כולה נצבעה בצבע אדום שזועק טיפול,אני מופתעת שעד עכשיו לא הרגשתי תכאב, אך התעלמתי מזה כששמעתי קול ניפוץ  של כלי מהקומה למעלה ,הסתכלתי על רגלי וראיתי שלא נשאר לי הרבה מדרגות לעלות, ״אני יכולה״ אמרתי לעצמי בעידוד וניסיתי לעלות ,אך אם כול מדרגה שעליתי הרגשתי ששורפים את עורי הוצאתי קול כאב מפי וגררתי את רגלי במעלה המדרגות קיפצתי ברגל הבריאה ונעזרתי במעקה.  ״פוו״ אמרתי כשהגעתי לקומה שלה, התבוננתי בקומה החשוכה וניסיתי לזהות מבין הדלתות מאיפה הרעש, הכול חושך ולא היה נראה שמישהו גר פה בכלל חשבתי,  צעדתי בכאב ו״בינגו״ לחשתי בשקט כשראיתי בפינת הקומה דירה קצת פתוחה עם אור. התקדמתי לכיוונה בפחד והצצתי ממנה, תמונות שבורות, אגרטלים עם פרחים על הריצפה ורסיסים נראו שם פערתי את פי  למראה הבית והמשכתי להציץ עוד קצת עד שנתקלתי בגב של מישהו שפניו כוסו בגרב שחורה, הלב שלי התחיל להגביר את הקצב ולקחתי נשימה הכנסתי רגל אחת לתוך הבית והשתדלתי לא לעשות רעש, מזל שהוא עם הגב אליי  חשבתי בהיסוס. הרגל הפריעה לי מאוד כשניסיתי לדרוך עלייה אך לא הייתה לי ברירה.
לקחתי כלי חד שנשבר כנראה אגרטל, הרמתי אותו בזהירות ובשקט והתקדמתי בעדינות לעבר הזר:,  צעד, צעד, צעד ,את הלב שלי כבר יכלו לשמוע אז פחדתי יותר .כשהייתי מספיק קרובה אליו עצמתי עניים ו..בום ..קול נפילה כבד נישמע, נכנסתי ללחץ ופקחתי אחת מעניי בפחד ומהר מאוד תשנייה נשמתי לרווחה וחייכתי חיוך ניצחון כשראיתי את גופו של הזר מוטל על הריצפה כשדם מכסה את גופו, לא פעם ראשונה שנתקלתי בדם אז לא מפריע לי . הלכתי בשקט לכיוון הסלון וחיפשתי בעניי את זואי, חששתי שיש עוד פורץ לכן השתדלתי לא להשמיע קול ולהישאר שקטה  ,נכנסתי לחדר- אחד, ריק ,חדר שני גם
כשבאתי להיכנס לחדר השלישי שמעתי יבבות בכי מחדר כלשהוא: זואי, ״זואי איפה את?״
אין קול ״זואי אני נכנסת״ אמרתי בלחש כשהתקדמתי לכיוון הדלת השחורה לסובב תידית ולהיכנס אך היא לא ענתה לי, נורא נלחצתי ופחדתי שקרה לה משהו אז נכנסתי במהירות לחדר . ״אהה״ צעקתי כשראיתי איש גבוה ומפחיד אוחז בידה ואקדחו היה מוצמד לראשה , פערתי את עניי וכיסיתי את פי עם ידיי ״ זואי!״ צעקתי  ״לא לא אל תעשה את זה״ אמרתי מתחננת לאיש עם הפנים המכוסות בגרב ״בבקשה״ הוספתי בקול חלש ,זואי רק בכתה, זזה והשמיעה קולות כאב וכול האיפור שלה נמרח בכיוונים שונים על פנייה הקטנות ״שששש״ האיש השתיק את זואי כשחיזק את האקדח על ראשה והיא נאנקה בכאב ״תעזוב אותה!״ צעקתי אליו והתחלתי להתקדם לכיוונו. ״ אם תעשי עוד צעד היא מתה״ עצרתי במקומי והינהנתי לחיוב ״ מה עשינו לך? בבקשה תן לה ללכת״
ביקשתי שוב בתקווה שבאמת ישחרר, הוא שיחרר את אחיזתו באקדח וכיוון אותו לכיווני
הפעם ״את מותק באה איתי״ הוא אמר בקול מאיים ״מה?״ שאלתי מגמגמת וכול גופי רעד ״מה ששמעת ואם תתנגדי לי את והחברה שלך תעלו למעלה למעלה״ הוסיף כשכיוון אם ידו לשמיים ,זואי ניסתה לזוז ולברוח אך הוא שם לב והעיף תאקדח לראשה והיא נפלה ארצה כשהיא אוחזת בראשה המדמם  ״מה עשית?!! זואי!!!״  צעקתי בהיסטריה והוא חייך חיוך מגעיל ״תרגעי היא תהיה בסדר בנתיים תתחילי להתקדם קדימה״ אמר וכיוון תאקדח לכיווני וסימן לי ללכת , דמעות הצטברו בעניי ואיימו לצאת אבל אני לא רוצה להראות לו שאני מפחדת לכן עשיתי מה שהוא אמר וצעדתי לכיוון היציאה עד ש...

טוב זה היה פרק ארוך ומלא אקשן
מקווה שאהבתם
אוהבת
מוליי❤️❤️❤️