קמתי למשמע דפיקות בדלת וניחשתי שזאת בטח זואי, הייתי נורא עייפה שלקח לי זמן לקום ולפתוח והדפיקות נעשו יותר חזקות
״רגע, אני פותחת!״ צעקתי כשאני מארגנת את עצמי קצת, מוודא שאני מכוסה מספיק, התחלתי ללבוש בגדים יותר ארוכים, חולצות ארוכות, זה פשוט משרה בי ביטחון ונותן לי הרגשה יותר טובה, אחרי הכול זה די הגיוני.
באתי בריצה ומיהרתי לפתוח לפני שהיא תרצח אותי. ״זואי, מה קר.., פאק מה אתה עושה פה!?״ הופתעתי לגלות את דמותו של אנדרס מחוץ לפתח ביתי, לא הבנתי מאיפה הוא הגיע ואיך לעזעזל הוא ידע איפה הבית שלי, השאלות התרוצצו במוחי בזמן שאני מתבוננת בו בשוק והוא בי.
הובכתי להיות לידו כשאני נראית ככה, הסימנים לא נעלמו וניתן לראות שאני לא כול כך בסדר. הכנתי את עצמי לעובדה שהיום יש מצב שהוא הולך לדעת.
״מיקה, מי עשה לך את זה?״ הוא שאל כשורידיו בולטים והכן קולו נשמע עצבני ביותר, ידו מכוונת לפניי ואני ממהרת להתרחק ממנו, אני לא יכולה לתת לו להתקרב אליי. ״סתם נפלתי תירגע.״ המצאתי לו תירוץ בשנייה, ״נפלת?״ הוא גיחך והסתכל למעלה.
״תגידי, את חושבת שאני טיפש הסתכלת על עצמך במראה, על הפנים שלך, את חושבת שאני יאמין לחרא שאת מוכרת לי?״
ישר הבנתי שאני לא אוכל להעמיד פנים יותר, כנראה שעוד שנייה והכול יתגלה.
״אנדרס, תפסיק אמרתי לך כבר, תעזוב את זה.״ נאנחתי לא היה לי כוח להסביר לו.
״מיקה, תעני לי! מה זה הבגדים האלה? ממתי את מתלבשת ככה, מה קורה לך?״ הוא ממש התחיל להתקרב יותר והלחץ והפחד התחילו להשפיע, לא יכולתי לענות לו, אני מרגישה שאם עוד צעד אחד ואני לא אוכל להחזיק את עצמי. ״אנדרס בבקשה, תתרחק ואני יסביר לך הכול. רק תתרחק.״ הוא הסתכל עליי מבולבל בהתחלה ולא הבין למה אני מבקשת ממנו להתרחק ,אני מקווה שיבין אחרי שאני אספר לו את האמת.
הוא הקשיב לי והתרחק מעט, אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל אני מניחה שעדיף שאני פשוט יעשה את זה.
״טוב, בוא תיכנס.״ עכשיו הוא יחשף לבית העלוב שלי ועוד יותר יהיה לי קשה אם זה.
אבל החיים לא הוגנים וצריך להתמודד.
האמת שהופתעתי לגלות שהוא דווקא קיבל את הבית שלי בצורה די טובה ולא נגעל מאיך שזה נראה הוא פשוט היה כנראה מרוכז ומסוקרן לגבי מה שאני הולכת לספר לו או שפשוט לא היה לו אכפת והודתי לאלוהים על כך. ״קודם כול נתחיל מהשאלה של מי נתן לך את הכתובת שלי?״ לא יכולתי לחכות הייתי חייבת, ״זואי.״ הוא ענה בפשטות וזה הרתיח אותי, איך? איך היא יכלה לספר את זה, אני הולכת להרוג אותה אחרי זה, השתדלתי לשמור על שפיות וריכזתי את מחשבותיי, הוא הביט בי מחכה לשמוע ואני הרכנתי את ראשי.
היה שקט לכמה שניות והתלבטתי האם לשתף או שלשמור בבטן.
״אז נמשיך אם השאלה שלי, מי הבן זונה שעשה לך את זה?״ הוא מתחיל להתעצבן וזה לא טוב אז פשוט עדיף שאני אתחיל לספר.
״אוקיי אממ, אתה זוכר את היום ההוא במועדון שחיפשת אותי ביחד עם זואי, ואמרתי לך אחרי זה שהייתי אצל חבר?" הוא הינהן והוסיף שהוא אחרי זה גם שאל את זואי איפה הייתי בסוף והיא ענתה תשובה אחרת משלי ככה שאפשר לומר שניתפסתי על חם.
״אז, לא הייתי שם כמו שאתה יודע, אממ..״
לא הצלחתי לפתוח את זה או בכלל להמשיך את זה. ״מיקה, את מתחילה לשגע אותי איפה היית?״ המוח שלי נזכר בדברים שהנבלה הזאת עשתה לי ואני מנענעת את ראשי מצד לצד . הדמעות עושות את דרכן החוצה ואנדרס ממהר להתקרב אבל אני הודפת אותו בחזרה לא מוכנה לקירוב נוסף, אני לא מצליחה למצוא את המילים הנכונות לתאר לו את מה שעברתי ואני עדיין מתקשה להאמין שזה עדיין קרה.
״באותו יום, מישהו הזמין לי משהו לשתות..״
התחלתי בגמגום וניגבתי את הדמעות שזלגו לי מצידי עיניי, אנדרס עוקב אחרי כול תנועה שלי, הוא ישב בפינה קצת יותר מרוחקת וזה נתן לי אוויר קצת. ״וחשבתי כמו מטומטמת שזה בטח סתם שתייה אבל לא ידעתי שהנבלה הזה שם לי סם אונס בשתייה.״ שתיקה.
אנדרס התקומם במהירות והחזיק בראשו כשהוא הולך מצד לצד ברחבי הסלון, ״פאק, פאק את לא אומרת לי את זה עכשיו.״ הוא לוחש כול הזמן כשאני ממשיכה לספר לו. ״הוא הרדים אותי בכול הגוף והסיע אותי לאיזה מקום מגעיל ושם הוא בעצם..״ עצרתי, הדמעות חנקו אותי ולא הצלחתי להוציא עוד מילה, בכיתי ובכיתי.
מהזיכרון הכואב, אנדרס ישב גם הוא והרכין את ראשו. ״הוא נגע בך, הבן זונה נגע בך!״
הוא התחיל לצעוק את זה ועוד קללות מוגזמות, ״אני הולך להרוג אותו! בן זונה!״
הוא פשוט זרק לכול עבר, קמתי להרגיע אותו והחזקתי אותו, הייתי חייבת לאפס אותו.
YOU ARE READING
A nightmare in love-סיוט מאוהב
רומנטיקה״מוכרות עיתונים זה מה שאתן עושות״ הוא ירק בזלזול אני מדמיינת כנראה או שהבן אדם הזה יורד עליי ״ יש לך בעיות?״ שאלתי אותו בחזרה באותו טון ״ כנראה שאם את בכלל מעזה לדבר איתי אז יש לך איזה שהיא בעיה״ גיחחתי לאור המשפט שיצא מפיו״ מי אתה בכלל שתדבר אליי...
